לא בדקתי בגוגל מהי השכיחות של המילה "דיגיטלי" ברשת, אבל אני מניח שהיא בעשיריה הראשונה. כל מה שזז היום מתוספת לו המילה דיגיטלי....ולפעמים גם וירטואלי.
העולם מחובר לדיגיטל וחיינו סבים סביב הסמרטפון, שהוא המייצג האולטימטיבי של הדיגיטליזציה.
פעם היינו נכנסים לבית הקפה "שלנו" ולא היינו צריכים לומר מה אנחנו שותים. פשוט התישבנו והקפה "שלנו" היה מגיע לשלחן. כדי שזה יקרה, היה צריך ליצור קשר עין עם האיש מאחורי הדלפק.
היום אנחנו נכנסים לבית הקפה, כשראשנו בתוך הסמרטפון, משדרים להתקן שנמצא מול האיש בדלפק מה אנחנו מזמינים. בהישמע שמנו ברמקול הרובוטי אנחנו ניגשים לדלפק לקחת את הקפה.
שתינו, דיברנו בטלפון ויצאנו. כל התקשורת היתה דיגיטלית ונדמה לנו שככה שמרנו על האלמוניות המבורכת ועל הפרטיות שלנו.
ולא כך, הדיגטליזציה גורמת לנו להיכנס כאילו ערומים לבית הקפה. יודעים עלינו הכל. מהם הרגלי הצריכה שלנו, איך אנחנו משלמים, כמה זמן אנחנו שוהים בכל מקום וכמובן מי אנחנו.
אבל נראה כי במקום מסוים, כל הדבש הזה, שכביכול ממתיק את חיינו, כבר אינו נסבל ומתחילה נסיגה מסוימת בשימוש בדיגיטל.
אירופה היא הראשונה לחשוב על כך, שהפרת הפרטיות שלנו, לא שווה את הנוחיות. אמנת ה - GDPR שהתקבלה לאחרונה מסייעת בכך.
אבל העולם הוא לא רק אירופה ויש ארה"ב ששם האזרחים ממש לא חוששים מאבדן הפרטיות ויש אסיה- בעיקר סין - ששם מעודדים את השימוש בדיגיטל ובמקביל השלטון משקיע בטכנולוגיה שתדע לאסוף כמה שיותר מידע ולנתח אותו ויש אפריקה, שהדיגיטל בשבילה, הוא מה שהיה בקבוק הקוקה קולה שנפל מהשמיים בסרט הבלתי נשכח "מונדו קאנה".
בגליון הפעם נספר על תערוכה בדיסלדורף שמציגה את הטכנולוגיות הדיגיטליות האחרונות של נקודות מכירה POS ועל כנס בישראל העוסק בניתוח נתונים והסקת מסקנות לגבי בריאותנו, בעקבות החלטת הממשלה לפתוח את כל התיקים הרפואיים, של האזרחים, בפני חוקרים מכל העולם לצורך חיזוי מחלות.
קריאה מחכימה
יצחק שלו
עורך