בישראל, כמו במדינות רבות בעולם, קיים חוק הנגישות לאנשים עם מוגבלויות. החוק נועד לאפשר לאנשים המהוים חלק מההגדרה הזו, לבצע פעולותיהם ולקבל שרותים ככל אזרח אחר, בין אם מדובר בנגישות פיזית ובין אם מדובר על נגישות השרות.
מאז שחוקק החוק, אנחנו רואים שיפור ניכר בתחום. מבנים מונגשים, מסעדות ובתי קפה, מוסדות ציבור, אתרי אינטרנט ועוד.
רק תחום אחד נשאר "יתום". תעשיית האירועים, הכוללת מופעים המוניים ותערוכות. יש אמנם התחלות, אך קצב ההנגשה איטי ולא מתחשב.
הארגון האמריקני של מארגני האירועים והתערוכות מדגיש בספר הלבן שלו להנגשה, שאירועים נגישים הם לא רק חובה, אלא גם הדבר הנכון לעשות וגם....כלכלי.
מעדות של אשה המרותקת לכסא גלגלים, עולה שהיא ביקרה בתערוכה פעם אחת בלבד, מאז שמחלה ריתקה אותה לכסא.
למה ? כי "אין לי גישה לביתנים שצריך לעלות אליהם מפודיום, כי הדלפקים גבוהים, כי המציגים מביטים עלי מלמעלה למטה ובעיקר, בגלל שמה שאני רואה כל הזמן, הם הישבנים של אלו שהולכים לפני במעברים" (ציטוט)
בחו"ל מתקיימות תערוכות מקצועיות בנושאים הקשורים לרווחת אנשים עם מוגבלות. אפשר ללמוד המון ובכל זאת, כאשר מדובר בנו, החוכמה נשארת בחוץ.
כתבה על התערוכה החשובה בעולם בתחום בגוף הניוזלטר
קריאה מחכימה
יצחק שלו
עורך