קריסת גשר התאורה בהר הרצל בירושלים מעלה מחדש את נושא הבטיחות באירועים המוניים. יש אחריות ישירה (של המבצע) ויש אחריות עקיפה (של הפיקוח) ויש אחריות נוספת והיא של הממשלה והכנסת שהיו אמורים לחוקק את חוק הבטיחות באירועים המוניים, כבר לפני מספר שנים...ועדיין לא עשו זאת.

הקריטריונים נקבעו, התקנות תוקנו והחוק עדיין לא הובא להצבעה.

מה היה קורה אם אלו היו כבר בתוקף? לפני מספר שנים זימן מכון התקנים פגישה של מארגני תערוכות ומפיקי אירועים לדיון התיעצות בנוגע לקריטריונים לבטיחות באירועים המוניים. הייתי שם ושמעתי וראיתי את הדאגה שנבעה מדברי המארגנים/מפיקים. כולנו ביקשנו שהנושא יוגדר בחקיקה והנוהלים יהיו חלק אינטגרלי מתהליך ההפקה.

זכורני שהיתה הסכמה כללית שלפחות 3 פונקציות יהיו מעורבות בתהליך אישורי הבטיחות: מהנדס בטיחות שיאשר את התכניות, מפקח, מטעם המבצע שהוסמך לשמש כאיש בטיחות, ומנהל עבודה, שיוכשר לבדוק את בטיחות המבנה והאירוע, בעת תהליך הביצוע. ללא חתימה של שלושת הגורמים הללו, לא ינתן אישור לאירוע.

למרות ההוצאות הכרוכות בכך, תמכו כל המשתתפים בדיון במבנה הזה. שהרי בסופו של יום, אף אחד אינו רוצה להגיע למה שקרה בהר הרצל.

.....והרשיות מתמהמהות והתוצאות בשטח. עצוב.

יצחק שלו