אם לגמל היו כנפיים הוא לא היה מתקשה, ישראל לא היתה נשארת כנקודה קטנה חסרת משמעות על מפת התערוכות הבינלאומיות.

כתבנו רבות על ההיסטוריה של מרכזי התערוכות בערים באירופה, שעברו משברים כלכליים קולוסליים ומלחמות עולם ובעיקשותם להמשיך להתקיים, קיבעו את עתידם כמנוע כלכלי לעיר ולמדינה.

בפתיחת יריד המזרח הגדול של 1932 אמר ראש העיר מאיר דיזנגוף ש"תל אביב היא מרכז העולם". 4 שנים לאחר מכן, בהישמע קולות המלחמה באירופה. היריד שבק חיים, חדל מפעילותו במשך 33 שנים, עד לפתיחתו המחודשת בשדרות רוקח בשולי תל אביב.

ראשיתו של יריד המזרח בסמוך לנמל תל אביב (כמתבקש!!) ביוזמה של איש עסקים בעל חזון בשם אלכסנדר  יבזרוב (ראה ערך על שמו בויקיפדיה כאיש שהניח את היסוד לתערוכות בישראל וכמארגן התערוכות האולטימטיבי בארץ ובחו"ל במשך עשרות שנים) שגייס לשם כך את שלמה יפה ואברהם אידלסון.

יבזרוב אף היה זה שביחד עם האדריכל אריה אלחנני, עיצבו את סמל הגמל המעופף. למה מעופף? כי דיזנגוף אמר ליבזרוב, כשזה בא אליו עם היוזמה להעמיד יריד בינלאומי בתל אביב, שזה רעיון דמיוני כמו שלגמל יהיו כנפיים.

אבל היריד קם בכל זאת ואף פרח באותם שנים. מדינות רבות השתתפו בו בביתנים לאומיים. העמידו ביתנים בנויים שישמשו אותם בעתיד. יבזורוב העמיד בחו"ל משרדים לשווק ורישום מציגים. מאות אלפי ישראלים ביקרו בירידים והשלטון הבריטי שתמך ועודד את הפעילות, ראה בכך יסוד לפעילות הכלכלית העתידית. כחלק מקונצפט זה, העמידו השלטונות שטח של 100 דונם שישמש כמרכז תערוכות קבוע של תל אביב.

כאמור, בשל רוחות המלחמה באירופה, היריד של 1936 היה האחרון להיערך בשטח יריד המזרח. מאז ובהמשך, תושבי תל אביב הכירו את המתחם כחצר האחורית המוזנחת של תל אביב.

ויש אומרים שאם לגמל לא היו כנפיים, הוא היה מתקשה להתעופף ולהיעלם. או אז, הוא היה ממשיך להתקיים, במסגרת זו או אחרת, עם תערוכות מקומיות ובפעילות המאפיינת מרכזי ירידים וכל זאת כדי לשמר אותו כמרכז ירידים פעיל. ולאחר הקמת המדינה, הוא היה חוזר לתפקידו המקורי כבסיס כלכלי, עיסקי, תיירותי בינלאומי של ישראל.

כך לפחות עשו באירופה והתוצאות מוכרות.

אילו רק היינו לומדים מנסיונם של אחרים......

יצחק שלו

עורך