תמיד טענו, במאמרים, בהרצאות ובראיונות, שמימוש היעד של המציגים בתערוכות, לאסוף לידים של מבקרים אשר מעוניינים בקשר איתם, הוא בעייתי. זה היה נכון עד ליום שבו הטכנולוגיה נחלצה לעזרת המציג.
היום, המציג יכול לאסוף לידים בתערוכה על ידי התקשרות לספק טכנולוגיה והכל נעשה כמעט אוטומטית. אבל כמו בשיר של מאיר אריאל " בסוף כל משפט בעברית, יושב ערבי עם נרגילה", כך גם כאן, בסוף כל תערוכה, צריך לממש את הלידים שנאספו.
וכאן, נראה שקיימת בעיה, בלתי מוסברת, יש לומר, לפיה, המציגים אינם עושים "פולו אפ" על רשימת הלידים שאספו בתערוכה.
מחקר מעניין נעשה על ידי ספק טכנולוגיה באנגליה. אדם מטעמו נרשם לתערוכה בנושא תיירות וביקר אצל 106 מציגים, שם השאיר את פרטיו וביקש שייצרו איתו קשר אחרי התערוכה, כדי להשלים את רכישת השרותים שהמציגים הציעו.
רכישה! ביזנס עם לקוח שבוי! ומה קרה בהמשך?
% 38 אחוז מהמציגים עשו פעולה: % 19 הודיעו למבקר המתעניין, במייל, שבקשתו נרשמה. % 19 הודיעו לו שהוא נקלט במערכת הנתונים שלהם. זה כמובן לא ענה על רצונו של המבקר, שרצה לקדם את ענייניו מול המציג, אבל זה עדיין מעורר תקווה שבהמשך אולי יהיה קשר כלשהו ביניהם.
מה שמדאיג הוא ש % 62 מהמציגים אצלם השאיר המבקר את פרטיו, לא הגיבו כלל. בשבילם, המבקר היה שקוף.
וכאן, נשאלת כמובן השאלה, מדוע ולמה השקיע המציג כסף בהשתתפות בתערוכה, אם הלידים שאסף, לא זכו כלל למעקב, אחרי סיום התערוכה? שאלה פתוחה!!