מדוע חברות מבריטניה ולא מגרמניה או ארה"ב הן המובילות העולמיות? התשובה היא בקונצפט. בגרמניה וארה"ב יש מעט מאד חברות עצמאיות לארגון תערוכות ואירועים. מרכזי התערוכות המוכרים (8 ערים בעיקר) אינם בעלי התערוכות. אלו שייכות לארגונים המקצועיים. כך גם בארה"ב. מאחר שהכח וההשפעה מצויים אצל הארגונים, אין מקום רב לחברות עצמאיות.
בבריטניה, מולדת היזמות העצמאית, הארגונים, במסגרת הקונצפט של "הנח לעשות" לא נכנסו לתחום והניחו לגופים פרטיים לפתח אותו. קמו הרבה מארגנים פרטיים והתעשייה פרחה. החברות הגדולות מתחום התקשורת והמדיה (טלביזיה, רדיו, עתונות יומית, מגזינים מקצועיים וכד') התבקשו על ידי המארגנים הפרטיים לשתף פעולה כדי לחשוף את האירועים.
הן עשו זאת ועד מהרה גילו את הערך הכלכלי של התערוכות והתחילו להגיש הצעות למארגנים הפרטיים, שאלו לא יכולים היו לסרב להן. כך, במשך מספר שנים, החל משנות השמונים, החלה להיוצר ריכוזיות בשוק האירועים בבריטניה.
3 חברות עשירות מאד מתחום ההוצאה לאור והמדיה רכשו מכל הבא ליד. השוק בבריטניה הלך והצטמצם לגבולות של 3 החברות Reed, Ubm, Informa ולידן עוד כמה בגודל בינוני ומעלה. השוק הבריטי היה קטן עליהן והן החלו במסע רכישות של מארגנים מכל העולם. כך, הן הפכו להיות הגורם המרכזי באסיה, ארה"ב, דרום אמריקה ועוד.
המעניין הוא שלאירופה, הן נמנעו מלהיכנס בשל החשש מגרמניה, צרפת ואיטליה. זה לא אומר שהן אינן נוכחות באירופה, אבל באירועים קטנים שאינם משפיעים על השוק.
כדי לסבר את העין ולקבל מושג על גובה ההשקעות של החברות הללו, די אם נזכיר את הרכישה האחרונה של חברת "אינפורמה" , בה רכשה את חברת "פנטון מדיה" האמריקנית בסכום של כ - 2 מיליארד ליש"ט.
עוד חדשות מהנעשה בעולם בתחום התערוכות: http://www.expoexpo.com/PageLN.aspx