נכון, לאס וגאס אינה תל אביב. היא אטרקטיבית יותר בשל בתי הקזינו, ההופעות והאירועים המתקיימים בה ובשל כל אלה היא זוכה מדי שנה בתואר העיר המועדפת בארצות הברית, לקיום כנסים ותערוכות.

אבל, לא חייבים את כל זה כדי למשוך תיירות עיסקית, פנימית וחיצונית, לעיר. יש לתל אביב מה להציע במה שקרוי "מחוץ לאירוע". עובדה, יש בה תיירות פנים וכמובן, אין תייר שמגיע לארץ ולא מבקר בה.

ותל אביב לא לבד. ירושלים היא must באותה מידה. וגם לחיפה לא חסר כעיר מארחת וכבסיס לביקורים בצפון.

אז למה זה לא קורה עם כנסים ותערוכות? כי אין בעיריות הללו מי שמבין את הפוטנציאל. אולי אם יקראו את הנתונים להלן מלאס וגאס, יבינו שיש להעמיד צוות מתוך העירייה שכל תפקידו יהיה למשוך מארגני כנסים ותערוכות מהארץ ומחו"ל לקיים את האירועים בעיר.

על העירייה להציע תנאים טובים ומפתים למארגנים, כי הרווח שלה הוא בעצם מתוך הפעילות שתתבצע בעיר ותסופק על ידי העסקים המקומיים. כיום, העיריות מציעות "ריבית שלילית" כלומר, עושות ההיפך ממה שדרוש כדי לפתות מארגנים לפעול בעיר.

אז הנה מה שקורה בלאס וגאס. הנתונים מתייחסים ל - 2014 :

מספר אירועים: 22,000. 5.2 מיליון משתתפים. 7.4 מיליארד דולר התמורה הכלכלית לעיר. 54,000 משפחות ספקים התחלקו בעוגה. 2 מיליארד דולר, לפני מס, שולמו למועסקים כמשכורות.

או.קי. המספרים המופלאים הללו לא יושגו בתל אביב או ירושלים, אבל אפילו אחוז כלשהו יהווה יותר מאשר יש היום. לא?

ולמי שאומר "טוב, לאס וגאס היא לא דוגמא" נאמר שהעיר השנייה בארה"ב, בדרוג הערים הנחשקות לתערוכות וכנסים היא אורלנדו ואחריה שיקגו. ומה שתי הערים הללו מציעות למשתתפים לאחר סיום יום תערוכה או כנס? דיסנילנד??