מארגני תערוכות בעולם משתמשים במושג 50+ כנושא וככותרת לתערוכות שלהם. כאשר מסתכלים היטב בהרכב התערוכה ובמציגים בה, לא ברור מה משמעות המושג 50+. האם הכוונה לגיל, למצב נפשי "סטייט אוף מיינד", או חלילה מחלה.

בגדול, אלו תערוכות אנכרוניסטיות לחלוטין וקהל המבקרים בהן מאופיין דוקא על ידי השכבות החלשות. חלשות לא רק מבחינה סוציו-אקונומית, אלא במובן של "חיים בחרדה".

מי שהיה שם, יודע שהשנים אחרי גיל 50 הן השנים הטובות ביותר. אנשים נמצאים בשיא העבודה שלהם, היצירתיות והכשרון שהיו בתוכם כל השנים, באים לביטוי ולפי עדויות מעסיקים, בגילאים האלה, האדם הוא בתקופת הפריון הגבוה ביותר בעבודה.

לא בכדי, התאחדויות של מעסיקים יוצאים נגד החובה להוציא עובדים לפנסיה בהגיעם לגיל 64 או 67 בהתאמה לנשים וגברים.

אנשים אלו אינם צריכים לדאוג בגיל 50 לפרישה שלהם כי א. זה לא בראש שלהם ב. כי הם מסודרים בד"כ עם כל נושא החיסכון הפנסיוני וכד'.

מי כן צריך לדאוג? אלו שעד גיל 50 לא עבדו בעבודה מסודרת, מובטלים, אנשים עם מוגבלויות, חולים וכד' - אלו שצריכים עזרה מהמדינה.

וכאן האבסורד הגדול בקיומן של תערוכות 50+. כי קהל המבקרים הפוטנציאלי שלהן הוא הקהל שלא מסוגל לרכוש את מה שהמציגים מציעים לו.

אבל העובדה היא שהתערוכות הללו מתקיימות.......