זה תמיד מרגיז שכשאנחנו בחו"ל וצריכים חיבור לאינטרנט, אם כדי לבצע הדגמה ללקוח או להתקשר הביתה כדי לשאוף קצת את הילדים בסקייפ, דוקא אז אין רשת Wi Fi זמינה בסביבה.

 ובתערוכה, כאשר מחירי השכירות שמבקשים המארגנים עבור חיבור לרשת, מעצבנים אותנו ואנחנו מחליטים לא לשכור אותם, את מי אנחנו מענישים בעצם? את עצמנו כמובן.

אבל זה לא מוכרח להיות כך. בנסיעתי האחרונה לתערוכה בגרמניה, לקחתי איתי מכשיר קטן (ראוטר סלולרי קטן, נייד) עם חבילת גלישה מותאמת למדינת היעד, שמשכיריו הבטיחו לי שהוא יכול לחבר אותי לרשת בכל מקום בו אהיה. בתערוכה, במלון, בפגישות בבתי קפה, בשדה התעופה ואפילו ברחוב. 

נשמע לי די מבטיח.

האמת, לא תיארתי לעצמי שהמכשיר הקטן הזה יהפוך להיות החבר הטוב ביותר שלי בשבוע בו הסתובבתי באירופה.  כולנו מכירים את האינטנסיביות של הפעילות במשך היום בהיותנו בחו"ל, אבל בערב, במלון, כאשר בחוץ המעלות מתחת לאפס וכל יציאה כרוכה בהתלבטויות קשות, כל מה שבא לך זה להיכנס למיטה, להתחבר לרשת, להתעדכן עם מה שקורה בבית, להפעיל את הסקייפ ולהתחבר עם מי שתרצה באמצעות viber .

לא תמיד אתה עושה את כל זה במקביל, כי המלון גובה ממך תשלום נפרד עבור חיבור הטלפון הסלולרי ועבור המחשב האישי ואם יש לך ipad אז גם הוא עולה.

ואז אתה אומר לעצמך " שיזדיי..." והולך לישון.

אז זהו, שהמכשיר הקטן שלי מנע ממני שעות שינה, כי איתו יכולתי לעשות הכל ביחד. " עד 8 משתמשים במקביל" אמרו לי בחברה שממנה שכרתי את המכשיר. ואכן כך.

וזה גם מה שעשה לי חבר חדש בשדה התעופה בפרנקפורט בעת ההמתנה לטיסה חזרה. בחור שישב לידי עם לפטופ פתוח, ניסה להתחבר וממילמוליו העצבנים הבנתי שהוא לא מצליח.

מבטי הקנאה שלו שנשלחו לעברי, בעת שגלשתי בחופשיות עם המכשיר, גרמו לי לומר לו "אולי תרצה להצטרף אלי?" מסרתי לו את הסיסמא וככה, להרגשתי, נוצרה התחלה של ידידות מופלאה....אולי.

ולא דיברנו על השימושים השונים בזמן פגישות, המתנות, נסיעות ברכבת וכד' כי זה די ברור, לא?