מאת: יצחק שלו*

מקובל לחשוב שתערוכות משקפות את פני הכלכלה. מדוע זה נכון? משום שתערוכות בינלאומיות מובילות בעולם, הן המקום בו מוצגות היכולות הכלכליות והטכנולוגיות של המדינות השונות. באמצעות היצרנים שלהן, כמובן. היכן מבטאת ישראל את העוצמה הטכנולוגית/בטחונית/אוירית, שלה, אם לא בסלון האוירי בלה בורז`ה – צרפת? מהיכן יודע העולם כי ישראל היא מעצמה עולמית בתחום הטכנולוגיה הרפואית? מתערוכת " מדיקה " בדיסלדורף.

שאר העולם מול אירופה

הכלכלה משתנה, יחסי הכוחות בשוק העולמי משתנים ואיתם גם התערוכות. זהו תהליך איטי, כאילו לא מורגש שרוב הזמן קורה מתחת לפני השטח ואז, יום אחד, הוא מתפרץ וכולנו מתעוררים למציאות חדשה.

היצרנים באירופה העשירה עודדו במשך שנים את השווקים במדינות פחות מפותחות במזרח אירופה ובאסיה. העבירו קווי ייצור, הקימו מפעלים, הכשירו כוח אדם....וכך החלו לשנות את פני הכלכלה המקומית, באותם אזורים. בהדרגה החלו להיווצר בשווקים אלו יצואנים שחיפשו את דרכם אל השווקים העשירים. החלה הנדידה חזרה.

בתחילה, הכל נראה קוריוזי. מה יש לבולגריה להציע לצרפת בתערוכת מזון? מה יש לסין להציע לגרמניה בתערוכת כלי עבודה, כאשר התוצרת שלהם פחותה באיכותה מהמקור הגרמני?

וכך זה נמשך עד לרגע ההתפכחות בו גילתה אירופה, כלומר מדינות ה-EU, שחברות ממדינות מזרח אירופה, ביחד עם סין, הולכות ותופסות את מקומן של החברות מאירופה.

בעת " הגילוי ", בערך בשנת 2002, במספרים מוחלטים, עדיין היו פערים גדולים בין אירופה לשאר העולם, אך העלייה הניכרת מתוך מזרח אירופה וסין, לעומת הסטגנציה ולעתים אף הירידה מתוך אירופה וארה"ב, הראתה בבירור כי בתוך מספר שנים המספרים יאוזנו.

קוסמטיקה ואפלייה

מה עשתה אירופה כדי למנוע את מה שאיים על תעשיית התערוכות שלה, כתוצאה מנישול החברות המקומיות על ידי חברות ממזרח אירופה ואסיה?

אנחנו מדברים על אירופה כעל יחידה אחת, אבל זו מורכבת ממספר מדינות שבכל אחת יש מצב נתון שמאויים על ידי הסינים והאחרים. לדוגמא, איטליה:

כושר היצור של תעשייני איטליה היה מאז ומתמיד " גדול " על השוק האיטלקי. מסיבה זו מספר המציגים מאיטליה בתערוכות בינלאומיות מחוץ למדינה, הוא עצום. ברוב התערוכות, איטליה תופסת את המקום הראשון. היו זמנים שהביתן האיטלקי בתערוכת הנעליים בדיסלדורף היה גדול יותר מתערוכת הנעליים שהתקיימה באיטליה. מבחינת איטליה, ההשתתפות בתערוכות במדינות אחרות באירופה, היא צורך חיים. המצב דומה, אם כי לא כה קיצוני, גם במדינות כמו צרפת וספרד.

בגרמניה, בשנת 2004, החלק של מדינות אסיה בתערוכות הבינלאומיות שהתקיימו במדינה, עמד על % 60 מכלל המציגים הזרים. במספרים מוחלטים דובר אז על 82,735 מציגים זרים שהם מחצית מכלל המציגים בתערוכות. בתוך הקבוצה הזו בלטו מאד הסינים כמובן.

הירידה של מספר המציגים מתוך מדינות השוק באירופה החלה לצבור תאוצה ואילו במקביל זו של מדינות מזרח אירופה נמצאה במגמת עלייה.

אז מה עושים?

קודם כל עושים שינוי קוסמטי כלפי העולם. לפתע התחלנו לראות בתערוכות סטטיסטיקות של מציגים ומבקרים מ "אירופה". לא עוד מדינות השוק כגוש אלא אירופה בגוש. והיתה לכך "הצדקה" מהשטח, עוד ועוד מדינות ממזרח אירופה צורפו ל – EU.

זה נראה יפה ויש לזה כמובן גם את הפן ההצהרתי: מעכשיו זה אנחנו ואתם.

ברור שבתוך הגושים ישנו פירוט פרטני של כל מדינה ומדינה כי הנתונים מסופקים על ידי גוף מחקרי ניטרלי ואין מקום להטעיות, אבל צורת ההצגה...זה סיפור אחר.

הדבר השני מעבר להצהרה, היה קביעת קווטות להשתתפות חברות מסין בתערוכות באירופה. לא ברור האם היתה כאן יד מכוונת, האם היה תיאום עמדות בין המדינות, שהרי כל נושא התיאום נמצא בשוליים האפורים של החוק, אבל במציאות, זה מה שקורה.....ויש לו ריח של אפלייה.

סין מקבלת מכסה של שטח ובמקום מוגדר. בד"כ לא במרכז התערוכה.

האפלייה המכוונת בדרך

אז חסמו את היצרנים הסינים. אבל הללו לא פחות מתוחכמים מהאירופים ובהדרגה החלו להתארגן במדינות השוק תערוכות חדשות בשם Made In China . תערוכות על טהרת המוצרים הסינים והיצרנים הסינים. אפילו בישראל התקיימה תערוכה כזו לפני מספר שנים.

הכלל הרי ידוע: היום בו מוטלות מגבלות, הוא היום הראשון לחיפוש הדרך לעקפן.

אבל הצרות מתחילות להגיע לאירופה גם מכוון נוסף: טורקיה. את מדינות מזרח אירופה השוק מחבק ומצרף אליו בהדרגה כדי ליצור את הגוש הגדול, אבל את טורקיה הגדולה, המוסלמית קשה להם לבלוע. הם מערימים קשיים אחר קשיים.

הסוחרים הטורקים ( בהבחנה ברורה מהפוליטיקאים) שלא נופלים בחוכמתם מהסוחרים הסינים אמרו לעצמם: בואו נציף את אירופה בסחורות ומוצרים ונעשה זאת כך שנוכחותנו תהיה מורגשת ביותר. היכן המקום המתאים ביותר לכך: תערוכות בינלאומיות באירופה עצמה.

ואכן טורקיה רשמה מאז 2002 עלייה שנתית של %  25 במספר המציגים בתערוכות בגרמניה בלבד. לוקח להם לאירופים קצת זמן לחוש בתהליכים שקורים אצלם, אבל כאשר יתעוררו ויראו שהטורקים תופסים להם את המקומות הטובים בתערוכות שלהם, או אז ידרשו לפעולה כלשהי.

אם האירופים ימשיכו את מדיניות המכסות גם עם הטורקים, הרי שמהר מאד ימצאו אלו אשר יאשימו אותם באפלייה מכוונת . או אז יכנס גם נושא הדת לסיפור ואת השאר, אפשר רק לנחש.

וכאן נשאלת השאלה: מדוע לא לחפש פתרון לסצינה הידועה מראש לפני שהיא שוטפת את הבמה? למה תמיד להגיב? למה לא ליזום? להיות יצירתיים לפני מעשה?

ואנחנו לתומנו חשבנו שישראל שייכת לאסיה....לא, היא חלק מאירופה.......

* הכותב הוא מחברו של הספר " תערוכות – 1440 דקות של כשלון או הצלחה ".