שנות ה - 70 של המאה הקודמת לא חייכו לתערוכות בלונדון. היו אז 2 מרכזי תערוכות גדולים, "אולימפיה" וארלס קוארט, שלא יכולים היו להכיל את היזמויות של מארגני התערוכות. אלו פנו לעירייה בבקשה להפשיר אדמות כדי לבנות מרכזי תערוכות נוספים.

העיריה לא שיתפה פעולה ולכן ממשלת בריטניה ערכה מכרז בין ערים, במדינה, בו נדרשו ראשי הערים להתחייב להקים מרכז תערוכות לאומי בשטחם. העיר בירמינגהם זכתה ואכן הוקם בה ה - NEC מרכז התערוכות הלאומי של בריטניה. 

במקביל קו הרכבת מלונדון לעיר, הוסט גם אל תוך המרכז החדש. או אז, החל גל של תערוכות שהציף את המרכז החדש. תערוכות עזבו את לונדון לכוון בירמינגהם.

אבל אליה וקוץ בה. העיר לא התפתחה במקביל למרכז התערוכות ומציגים ומבקרים לא יכולים היו למצוא בתי מלון נאותים, מסעדות, אתרי בילויים לשעות של אחרי התערוכה. המצב השתפר עם השנים, אבל לא הצליח להדביק את הביקוש.

עיריית לונדון הבינה, במאוחר, את גודל הטעות שלה והחלה בהכשרת אזור מעבר לנהר ששימש, עד אז, כמרכז סילוק האשפה של העיר - אזור הרציפים סמוך לגריניץ'.

שנת 2000 היתה עדה לפתיחתם של שני מוקדים באזור: מבנה ה"דום" שמכיפתו רוג'ר מור, כג'יימס בונד, החליק במבצע פירוטכני מבריק ומרכז תערוכות חדש בשם "אקסל".

ההתחלה היתה מגומגמת בשל העובדה שהרכבת התחתית לא הגיעה אל המרכז החדש והיה צורך להשתמש גם באוטובוס (גישה נוחה היא תנאי הכרחי להצלחת מרכז תערוכות).

המרכז הצטיין בעיצובו ובמיוחד במחירי השכירות המפתים שלו עבור מארגני תערוכות. בהמשך קו הרכבת הוארך, שדה תעופה נפתח בקרבתו ותערוכות החלו לזרום.

מהיכן?

ממרכז התערוכות בבירמינגהם. החל תהליך הפוך מבירמינגהם ללונדון.

שנת 2020 תירשם כשנה בה הושלם המהפך. 24 תערוכות חדשות יערכו ב"אקסל" ביניהן תערוכות בעלות ערך רב, לא רק עבור הבריטים, אלא גם עבור אירופה.יש לדעת שתיירות התערוכות בלונדון עומדת על % 25 מכלל התיירות לעיר.

היום, מרכז התערוכות "אקסל" מארח 400 תערוכות בשנה בהן משתתפים 40,000 מציגים מכל העולם ומספק עבודה ל - 37,600 איש. הערך הכלכלי עומד על 4.5 מליארד ליש"ט.

מה נוסיף על סיפור ההצלחה של "אקסל"? שכיף לשלב ביקור בתערוכה שם עם כל מה שהעיר המדהימה הזו מציעה after work