בתחרות מיס יוניברס ובמשחקים האולימפיים, פורטו ריקו מופיעה כמדינה עצמאית, אבל בפועל היא נחשבת לטריטוריה אמריקנית. תושביה אזרחים אמריקנים, על כל הנובע מכך. המטבע הוא דולר אמריקני והשפה הרשמית, לצד ספרדית היא האנגלית. 

חיים באי כ - 2.8 מיליון אנשים לעומת קרוב ל - 5 מיליון פרורטוריקנים שחיים בארה"ב. תעשיית התיירות ובמיוחד העיסקית, היא הלחם והחמאה של האי. הפורטוריקנים יודעים לארח, יש להם 300 מייל של חופים אקזוטיים, נופים מדהימים וגם.....הקניון המסחרי הגדול בקריביים.

הכל היה טוב עד להוריקן של 2017. לא רק שהסופה גרמה להרס תשתיות ולאבדן חיי אדם, היא הפחיתה באחת את מספר התיירים לאי. במיוחד סבלה מכך תעשיית הכינוסים ונסיעות התמריץ העשירה.

מי שהיה אחראי לשווקה היה גוף ציבורי שנהנה מתקציבים ממשלתיים ועירוניים וכנראה שהצלחתו לשקם את התעשייה לא היתה מרשימה. או אז, הוחלט להעביר אותו לניהול פרטי והנה אחרי שנתיים, פורטו ריקו חוזרת למפה.

רוב הפעילות בתחום מתנהלת בסן חואן, העיר המרכזית, שבה שדה תעופה שמגיעות אליו טיסות מ - 24 יעדים בארה"ב ומרכז קונגרסים מרשים בגודלו ובעיצובו https://www.discoverpuertorico.com/meetings/convention-center

בראיון עם המנהל החדש של הלשכה לעידוד כנסים באי, הוא מדגיש שללא תיירות הכנסים, הכלכלה לא תשתקם. תיירות זו היא האיזון שבין leisure and business.

ברבעון הראשון של 2019 תעשיית ה - (meeting&conventions (M&C עברה את הממוצע של 3 השנים האחרונות "יש לנו עוד דרך לעבור, בכל הנוגע לתשתיות,  אבל מה שעשינו עד כה הוא הקאמבק הגדול של אחרי הסופה".

עוד חדשות מהנעשה בעולם בתחום התערוכות:  http://www.expoexpo.com/PageLN.aspx

כדי להגיע לתוצאות האלה, הלשכה יזמה וארחה מאות ביקורים של מארגני כנסים ונסיעות תמריץ ובשבוע אחד של "טיפול" אישי שניתן להם, הם החלו לחזור לאי. האמון ביכולת ובתנאים לארגן כנס שבו יש שילוב של ביזנס והנאה, חזר. לדברי המנהל החדש, "ההיכרות האישית שיצרנו עם המארגנים והיזמים, היא זו ששכנעה  אותם שאנחנו יכולים לחזור למה שהיינו".

זה חשוב כמובן, אבל במקביל הוא צריך היה לשכנע גם מצד השרות. "זה מפתח חשוב ביותר כדי למשוך אנשים" הוא אומר "ואנחנו ידועים ככאלה שאוהבים לתת שרות מעל ומעבר". הוא הביא מנהלת בכירה מרשת ריץ-קרלטון שהצליחה ליצור את התמהיל הנכון בין כנס - בילוי - טיול - תרבות.

תרבות היא משהו שלא נהגו להדגיש לתיירי הכנסים, כאחד מהנכסים של האי, לכן, בהנהגתה של הגברת מריץ, החלו לפתח את הקונצפט של תרבות, אמנות, היסטוריה, ריקוד, אוכל...ומשקאות.

אגב, בית החרושת הגדול בעולם לרום הוא באי ווגם המשקה פינה קולדה, נולד שם.....ואת המאכל הקרוי mofongo - תערובת ייחודית של ירקות עם תבלינים, אפשר למצוא רק שם.

איך מסיים המנהל החדש את הראיון? "מי שלא אכל mofongo כאילו לא היה באי".