בעיר שנזן, הלא רחוקה מהונג קונג וגוואנגזו, הוחלט להקים מרכז תערוכות וקונגרסים חדש בהיקף של 400,000 מ"ר לתצוגות ועוד 45,000 מ"ר לקונגרסים. המטרה של ראשי העיר היתה לבנות מרכז מודרני שיתחרה בזה של העיר הסמוכה גוואנגזו.

מנהלי הפרויקט סרקו את כל מרכזי התערוכות והקונגרסים בסין, עברו משם לאירופה והגיעו לארה"ב, לשיקגו. "מקורמיק סנטר" שבעיר, מצא חן בעיניהם בפונקציונליות שלו ובתיחכומו. להעתיק אותו "כמו שהוא" , לא יכלו כי המרכז בשנזן גדול ביותר מכפליים, אבל לגייס את החברה שמפעילה את המרכז הם יכולים היו וזה מה שעשו.

אמרו לעצמם הסינים, אם בפורטפוליו של החברה יש כ - 250 מרכזי תערוכות וקונגרסים, אצטדיונים, מרכזי קניות וכד' ברחבי העולם, מן הסתם היא יכולה להפעיל גם את המרכז שלנו. אבל לא רק להפעיל, אלא גם לייעץ ולפקח על תכניות הבניה של המרכז החדש ולהיות אלה שיכניסו את השיטות והאמצעים המתוחכמים לתוכו.

לא חסרים אנשי מקצוע מתאימים בסין. לא חסרים כאלה שהיו מעורבים בבנייתם של מרכזי תערוכות אחרים בסין, אבל האמריקנים טובים מהם ולכן אמרו אנשי שנזן, נשלם את מחירם ונעסיקם.

תשאלו את האדריכל חיים דותן שתכנן ובנה את גשר הזכוכית מעל לקניון בסין, מדוע החליט היזם הסיני להעסיק דוקא אותו ולא אדריכלים סינים שבנו בעבר גשרים בסין.

אצלנו, נסתכן ונאמר שהבחירה באדריכלים זרים לצורך תכנון מגדלים ופרויקטים אחרים כמו מוזיאונים, אינה נובעת מהערכה שהם טובים יותר מהישראלים, אלא היא נשענת על שיקולי יוקרה ותדמית.

היוהרה של הישראלים שהם יודעים "לא פחות טוב ואף יותר מאחרים" מביאה אותנו למציאות העגומה של מבנים לא פונקציונלים, לא גמישים לשינויים במהלך השנים, בלתי מתוחזקים ומתבלים. וכך נוצרת המציאות של "טלאי על טלאי" שלא מוסיפה לאתר או למבנה.

אז אולי כדאי ללמוד משהו מהסינים, כי הם מוכיחים לעולם, פעם אחר פעם, שהם מעזים, לומדים ומיישמים את מה שהם לומדים מאחרים. 

  עוד חדשות מהנעשה בעולם בתחום התערוכות:  http://www.expoexpo.com/PageLN.aspx