המצב דהיום במרכז הירידים בתל אביב הוא שהנהלת המקום מספקת  Wi Fi במקומות מוגבלים בלבד, כמו הלובי שבביתנים. במלים אחרות, בהקבלה לשרותים בסיסיים אחרים, אם המבקר מבקש להתפנות באחד הביתנים, עליו לחזור ללובי של  הביתנים המשופצים/חדשים כדי להיכנס לשרותים.

בביתן 10 לדוגמא, כאשר המבקר עובר את סף הלובי ונכנס לביתן עצמו, החיבור לאינטרנט מתנתק. למה? כי הזכיין המקומי צריך להתפרנס?

היות שאין מקור להשוואה ממקום אחר בארץ המיועד לתערוכות גדולות ולאירועים, נפנה לחו"ל. שם, התפיסה של מרכז הירידים בטלה מן העולם לפני מספר שנים, כאשר מרכזי התערוכות הבינו שאין הבדל בין צרכי הגוף של המבקרים ובין הצורך שלהם להיות מחוברים לאינטרנט.

יותר מכך, הם הבינו שבמאה ה - 21 השימוש באינטרנט הוא צורך בסיסי של המציגים כדי להפעיל את התצוגות שלהם, להתחבר מרחוק למסד הנתונים ולשרתים ובכך לענות מיידית ובמקום לצרכי המבקרים.

היו שם, בהתחלה, כאלה שאמרו, אנחנו בסה"כ משכירים את האולמות למארגני התערוכות והאירועים ואם הם רוצים לתת שרות למציגים ולמבקרים שלהם, שיתקינו אינטרנט בעצמם. התפיסה הזו השתנתה, כאשר הם הבינו שהם חייבים לספק חיבורים לאינטרנט, בדיוק כפי שהם חייבים לספק שרותים ונקיון.

אצלנו עדיין נעולים במאה ה - 20. ירצו - ישלמו. לא ירצו, יסתפקו במה שיש.

בחו"ל הבינו שכאשר המבקרים משתמשים באינטרנט, הם בעיקר מכוונים להעלאת צילומים שלהם מתוך התערוכה. הרשתות החברתיות מלאות בסיפורים ובצילומים שהמבקרים מעלים לפייסבוק ולטוויטר.

ואת מי זה משרת בראש ובראשונה? את מרכז התערוכות!

מעבר לזאת, אינטרנט הפך להיות כלי עבודה בתערוכות. שיטות רבות של יצירת לידים בקרב המבקרים מבוססות על האינטרנט. זו גם הדרך בה המארגנים מתקשרים בזמן אמת עם המציגים ועם המבקרים. באפליקציות החדשות כמו  www.smartexpomatch.com המארגנים יכולים להודיע למבקר מסוים, בעודו בתערוכה, כי שכח לבקר בביתן מסוים ואף להובילו לשם תוך שימוש בנווט המותקן באפליקציה. זה שרות שמשנה את פני הביקור בתערוכות.

ראוי שהמבקרים ידרשו זאת באמצעות קמפיין ....איך לא? בפייסבוק