מרכז התערוכות והקונגרסים של הונג קונג זוכה מדי שנה בתואר מרכז התערוכות והקונגרסים של אסיה. בשנה הפיסקלית 2014-5 (יוני עד יוני) התקיימו בו 1,113 תערוכות, קונגרסים ואירועים אחרים בהשתתפות 6.4 מיליון איש מרחבי העולם. זאת, למרות השנה הקשה של ההפגנות והאירועים האלימים של תושבי המקום נגד השלטון המרכזי בשל הכוונה לא לקיים בחירות ב - 2017, אלא למנות מושל מטעם המדינה.

יש לזכור שאמנם המרכז המדובר הוא הגדול והפעיל בעיר, אך הוא אינו יחיד. אם נצרף את מספר המשתתפים באירועים בכל המרכזים יחדיו, נגיע למספר המדהים של קרוב ל - 8 מיליון איש.

כלכלת העיר מבוססת על התיירות העיסקית הזו ועל כן, הגופים האחראים מטפחים אותה בדרכים שונות המבוססות כולן על שיווק ושירות. 

לעתים, עיר זוכה לקיים אירועים מקצועיים, משום שהיא ממותגת כמרכז של תעשייה מסוימת. לדוגמא דטרויט בתעשיית המכוניות, גרנובל בתעשיית הסקי, מילנו בתעשיית האופנה והעיצוב או ויצ'נזה בזכות הצורפות.

הונג קונג אינה מזוהה. בשנה המדוברת התקיימו בה תערוכות וקונגרסים מכל הבא ליד (ראו www.expoexpo.com ) מתחבורת רכבות ועד למוצרי מזון אורגניים.

לישראל פוטנציאל גבוה להפוך למרכז גדול של קונגרסים. אפילו אם נביא בחשבון את המצב הבטחוני. יש לכך סיבות רבות הקשורות לדתות, היסטוריה, אתרים, היי טק, ידע בטחוני ועוד.

אז למה אנחנו לא שם? כי הממשלה ומשרדי התיירות והכלכלה המייצגים אותה במקרה הזה, אינם משכילים להבין 4 דברים:

1. שיש לסבסד יזמים המסכימים לארגן תערוכות וקונגרסים בישראל 2. שיש להסיט תקציבים לסיוע בהשתתפותם של יצרנים בתערוכות בישראל ולסבסד הבאת קניינים מהעולם לפגוש אותם בישראל 3. לחלק את תקציבי השיווק בחו"ל בין תיירות כללית לבין תיירות עיסקית ממוקדת.4. ליזום אירועים בתחומים בהם יש לישראל יתרון יחסי ובהם היא מהווה אבן שואבת. לדוגמא: תעשיית השתלים ורפואת שיניים, סייבר, בטחון פנים והגנת הגבולות.

במקום זאת, משרד התיירות מוציא קול קורא ליזמים לארגן תערוכות וקונגרסים בישראל בתנאים שמארגנים בודדים יכולים לעמוד בהם ושבסופו של דבר, רוב הסיוע המוצע הופך להיות הלוואה. ברור שה"תמריצים" הללו לא יקדמו דבר.

משרד הכלכלה מציע סיוע מקרן השיווק. סיוע שבחלקו הגדול מהווה הלוואה והבקשה לקבלו כרוכה בבירוקרטיה ואישורים אין סופיים, עד כדי ויתור מצד היצרנים.

משרד התיירות אינו מבין דברים, שבמדינות אחרות הן בגדר מובן מאליו. לדוגמא: התערוכה העולמית אקספו. זו שהיתה בשנחאי וזו המתקיימת עתה במילנו הם אירועים תיירותיים ומדינות אחרות משקיעים בהן תקציבים כדי להראות איזו מדינה יפה יש להם ולעודד תיירים לבקר בה.

ואצלנו, מי שאחראי על הביתן הישראלי הוא משרד החוץ. למה? כי הוא הסכים לקבל את הטיפול....

70 מיליון סינים ביקרו באקספו 2010 בשנחאי. העורך, יצחק שלו, היה מנהל הביתן שם.כ - % 5 מהם נכנסו לביתן הישראלי. משרד התיירות שלנו זיהה את הפוטנציאל של התיירות מסין, אחרי התערוכה ובשנתיים האחרונות משקיע ממון רב כדי לשווק את ישראל בסין.

איפה הוא היה כאשר הסינים באקספו היו בבחינת "קהל שבוי"? וזו דוגמא אחת בלבד.

לעולם לא מאוחר, אומרים, אז כדאי שמשרד התיירות שלנו יבין את מה שמבינים בהונג קונג ומה שמבינים במדינות אחרות ויקים לאלתר מחלקה שתטפל בכל מה שנאמר כאן.

התיירות העיסקית היא המשתלמת ביותר. תייר של תערוכות וקונגרסים משאיר במדינה פי מאה מתייר רגיל. אז איפה אלו שיעשו את החשבון?