לותיקים שבינינו, זכורים הימים בהם קשה היה להגיע אל מרכז הירידים של תל אביב בשדרות רוקח. ברגל? רחוק מאד ממרכז העיר. בתחבורה ציבורית? אחת לשעה בשני קוים מהעיר. שעה אחרונה 2300. ברכב? אין מספיק מקומות חניה ולפעמים נאלצים לחנות על אי התנועה או בפאתי מעוז אביב.

במשך השנים העיר התקרבה אל מרכז הירידים, התחבורה שופרה, אפילו הרכבת כבר עוצרת ליד וכמובן נוספו מגרשי חניה בעטים של פארק יהושע, הדרייב אין והחניה בתוך מתחם מרכז הירידים.

שיפור, נכון. אבל במקביל, קורים דברים מסביב, שלא נראה שהם מתואמים עם יכולות המקום.

העיר מתפתחת בקצב שלה. מקימה עוד אולם ספורט עירוני במתחם הדרייב אין, שפרושו עוד אלפי כלי רכב בעת אירוע. המרכז מתרחב בקצב שלו ומוסיף עוד אולם ענק שיעמיס על המקום עוד אלפי אנשים וכלי רכב. במקביל, אולם החתונות משווק עצמו ומגדיל את מספר האירועים במהלך כל השבוע. התשתיות , כמו כבישים וחניות לא מתפתחות בכלל והסתימה הצפויה תגיע מהר יותר מהצפוי.

זה קורה, אבל זה לא הכרחי, אם מקפידים שהעיר והמרכז יתפתחו במקביל, תוך תיאום.

 הנה דוגמא קטנה מהעיר בזל שבשוויץ:

מתחם החניה של מרכז הירידים, השוכן היום, שלא באשמתו בתוך העיר, צר מלהכיל את כלי הרכב. במקביל, נוצרה בעיה חמורה עם התושבים החדשים בשכונות שגדלו מסביב. עליהם נוספה בעיית החנייה אצלבתי המלון בסביבה.

מרכז הירידים התחבט בשאלה, האם להשקיע במתחם החנייה הקיים ולהגדיל בכך את תפוסתו, או להקים מתחם חדש מודרני. הנטייה היתה לכוון מתחם חדש.

"לעזרת" המרכז, באו שלטונות העיר ואמרו שאם מרכז הירידים יציע תכנית חדשה שתביא בחשבון גם את צרכי הדיירים מסביב ובכך תהפוך את מתחם החנייה לכזה שישרת את כולם, אזי הם יאשרו את הקמת מתחם החנייה המודרני.

3 משרדי אדריכלים גויסו על ידי המרכז ואלו הציעו פתרונות שיספקו (במספרים גדולים) הן את מבקרי התערוכות ביריד והן את דיירי הסביבה.

ברור שהפתרון שהוצע הוא בכוון של חניון תת קרקעי "רב קומתי" עם מעליות מהירות והרבה יציאות.

עתה מחכים היזמים לקבל את אישור שלטונות הקנטון ומבטיחים כי בתוך שנתיים מהאישור המיוחל, החניון יעמוד לרשות הציבור.