כדאי לראשי משרד הכלכלה וראשי ערים בישראל לשים לב לערך הכלכלי של תערוכות, קונגרסים וירידים במישור המדינה והעיר. יש מה ללמוד מהגרמנים בענין הזה, למרות שישראל אינה גרמניה.

ידוע כי ערי הירידים בגרמניה נסמכות מבחינה כלכלית על התערוכות והקונגרסים שמתקיימים בהן. אלו מביאים לא רק תעסוקה לעשרות אלפי תושבים, אלא  מהווים גם את הבסיס הכלכלי של העסקים בעיר, בעטיים של מליוני המבקרים. 

מי שנקלע לעיר בימים בהם לא מתקיימת תערוכה, יראה עיר שונה בתכלית מהימים בהם מרכז הירידים פעיל. לא בעיה למצוא חדר בבית מלון ובמחיר סביר, לא בעיה להשיג מונית, במסעדות תמיד יימצא מקום פנוי והחנויות אינן מלאות. בכלל, העיר כאילו נמצאת בתרדמת קלה. הכל מתהפך בימים בהם יש תערוכה בעיר.

לדוגמא: בדיסלדורף, מלון טוב בימים של "אין תערוכה" יעלה פחות מ - 100 יורו ללילה ולמחרת כאשר מתחילה תערוכה, המחיר יטפס ל 350 יורו בקירוב.

יריד מינכן ערך לאחרונה בדיקה כלכלית שאת נתוניה, אנחנו ממליצים לשר הכלכלה....והתעסוקה ולראשי הערים בישראל ללמוד:

24,000 איש, רובם תושבי העיר (6,000 מהם תושבי בוואריה) מועסקים ישירות בתערוכות ובקונגרסים

מציגים ומבקרים בתערוכות בעיר יוצרים בעיר מחזור מכירות של 2.63 מיליארד יורו. מתוכם, 490 מיליון יורו מוזרמים לקופת המדינה כמסים ישירים ועקיפים

כל יורו שמושקע ישירות ביריד מינכן (כדמי השתתפות של המציגים וכרטיסי הכניסה של המבקרים) מייצר 6 יורו של קניות בעיר ו - 11 יורו בגרמניה בכלל

ויש לזכור שיריד מינכן מדורג במקום החמישי - ששי מבין ערי התערוכות והקונגרסים  של גרמניה.

אז ירושלים אינה פרנקפורט ותל אביב אינה מינכן, אבל עדיין, תכנון נכון, מלווה בתמריצים פיננסיים וכמובן שינוי קונצפציה (שמרכזי תערוכות שייכים ומופעלים על ידי גופים עירוניים/ציבוריים) והכנסתם של גורמים פרטיים לבנייה והפעלה של מרכזי תערוכות וקונגרסים, יכולים לקרב אותנו, ולו במעט אל הסצינה של גרמניה ואירופה