מאחר שכל מה שקורה בארה"ב מגיע אלינו כעבור זמן, יש מקום להתעכב על השינוי הגדול שעוברים מרכזי הקונגרסים בארה"ב לקראת התאמתם לדרישות דור ה -Y , בני ה - 40 של היום.

ההתיחסות לצורך להתאמת השרותים, נובע מהשינוי הגדול בפרופיל המשתתפים בקונגרסים ובתערוכות. היום, האוכלוסיה הדומיננטית היא בני ה - 40 שהגיעו לעמדות בארגונים השונים ובמקצועות החופשיים. הדרישות שלהם שונות מאלו של בני דור ה - X שעבורם נבנו מרכזי הקונגרסים.

אנחנו מספרים את זה כאן, כי גם בארץ, אוכלוסיה זו היא הדומיננטית בכלכלה, כמו גם באקדמיה ובפוליטיקה, כפי שאפשר לראות היום בהרכב חברי הכנסת.

אלו, רואים דברים אחרת וכמובן רוצים לקבל שרותים ברמה אחרת כאשר הם משתתפים בקונגרסים ובתערוכות.

המושג המוביל בשינוי הגדול הוא versatility שהרי היום הכל נתון לשינויים והמקום חייב להיות ערוך לכך. לא עוד אולמות סגורים קבועים, לא עוד כסאות ממוסמרים לרצפה ולא עוד ברקו שבאמצעותו מקרנים שקפים וסרטים.

מה כן?

חיבור wi fi קבוע בכל רחבי מרכז הקונגרסים, מערכת מולטימדיה רב ערוצית, מערכת תאורה שיכולה לשרת את צרכי האופי המשתנה של הלקוחות, מסכים עולים ויורדים ברחבי המרכז, שרותי קייטרינג מהרמה הבסיסית ועד גורמה, נגישות פיזית מלאה ונגישות השירות האופטימלית לאנשים עם מוגבלויות ועוד כהנה וכהנה.

הכוון מובן. מרכז קונגרסים מבוסס שרות...והכי חשוב שכל השרותים ינתנו על ידי מרכז הקונגרסים ולא על ידי קבלנים שונים.

ולמה ההתעקשות על כך?

מי שעבר אירוע במרכז קונגרסים בארץ מבין זאת. המרכז מציע באופן בסיסי את המקום כפי שהוא. ירצה הלקוח להזמין קייטרינג, ישלחו אותו למו"מ עם הזכיין. ירצה הלקוח תוספות תאורה, יפנו אותו לזכיין התאורה, יבקש חיבור לאינטרנט, יפנו אותו לזכיין וכך הלאה. זו מלחמת התשה שמעצימה את ההוצאות, מסבכת את ההתארגנות הלוגיסטית ומורידה את החשק לערוך במקום אירוע.

אז דור ה - Y לא מסכים לכך ומנהלי מרכזי הקונגרסים, אולי לפעמים מחוסר ברירה, חייבים להתאים עצמם לפרופיל החדש של המשתמשים.

ובישראל, אולי בגלל ההיצע הנמוך של מקומות בהם נערכים קונגרסים וחוסר התחרות, המארגנים והמשתתפים הם בגדר שבויים של המקום.

אבל זה ישתנה. אנחנו בטוחים