לחיצת ידיים היא מנהג נפוץ שראשיתו, כך נהוג לחשוב, בימי התנ"ך. אז, מטרת לחיצת היד, או ליתר דיוק שילוב ידיים עד למרפק, הייתה לוודא שהעומד מולך ומושיט ידו, אינו מחביא סכין או כלי משחית אחר מתחת לשרוול. במילים אחרות: הוא בא בשלום.

גם היום, לחיצת הידיים מסמלת שלום וכוונות טובות, אך כלל לא ברור האם היד המושטת, נקייה. למה אנחנו חותרים? כולנו זוכרים את מגיפת הסארס של שנת 2002 שהחלה בסין ושכמעט והביאה להתמוטטות תעשיית התערוכות בעולם, עקב האיסורים שהוטלו על כניסת זרים למדינות שונות בעולם.

אחת הדרכים להפצתו של הסארס הייתה בלחיצת ידיים. היום נפוצו שמועות על וירוס קטלני אף יותר ממשפחת הסארס שעומד בפתח. הוא התגלה לראשונה בערב הסעודית בחודש ספטמבר 2012 ו – 2 בני אדם נדבקו בו (אחד מהם נפטר לאחר שהועבר בבהילות לבית חולים בלונדון). מדינות שונות כבר החלו בנקיטת אמצעי זהירות.

גם תעשיית התערוכות העולמית, בזכרה את סארס, החלה לדבר על הנושא בפורומים שונים ברשת.

אחת העצות המיידיות היא להימנע מלחיצת ידיים ומנטילת כרטיסי ביקור ממבקרים, מחשש להידבקות. אבל זו גזירה שקשה לעמוד בה ולכן באה העצה שנייה, אולי גם מעט מעשית יותר והיא להצטייד בג'ל לשטיפת ידיים וליטול ידיים מפעם לפעם.

אז כפי שאמרנו בכותרת, זה לא רק עניין של ניקיון כפיים שהמציג צריך להקפיד ולבדוק מול קניינים פוטנציאלים בתערוכה, זה גם עניין של ניקיון ידיים....