יש קשר ישיר בין צבע לתרבות. תרבויות שונות מתיחסות לצבעים מסוימים באופן שונה לחלוטין, לעתים אנחנו עדים לקיצוניות השנייה. אם נשתמש בביתן שלנו בצבעים אדומים, הרי שבתערוכה בסין יראו בכך אות וסימן למזל טוב ואילו בדרום אפריקה שבו האדום הוא סימבול לאבל, הקהל ימנע מיצירת קשר. 

כך גם לגבי הצבע הלבן ,שבארצות הברית נחשב להתחלה מחודשת (חתן כלה) ובסין הוא מתפרש כמוות. הצבע הצהוב למשל, מתפרש ביפן כסמל לחינניות, בעוד שבארצות הברית הוא צבע מתריע "זהירות" ואילו בסין זהו צבע מלכותי שלא כל אחד רשאי להשתמש בו.

אז מסתבר שלא רק "פורנוגרפיה היא ענין של גיאוגרפיה", גם צבעים. אם מישהו הסתקרן מהנאמר עד כה, שיעבור לגוגל ויקיש ערך "color and culture" וימצא חומרים מעניינים מאד לגבי פרשנויות ואפקטים של צבעים בתרבויות שונות.

ולמה כל זה? כדי להסביר שכאשר מעצבים ביתן בתערוכה יש לתת תשומת לב מיוחדת לצבעים בהם משתמשים ולא רק משום המשמעויות והפרשנויות שניתנים לצבע במקומות ובתרבויות שונות בעולם, אלא גם מהיבטים פונקציונלים אחרים.

צבע הוא לעתים קרובות זהות של חברה. היעלה על הדעת שקוקה קולה תופיע אי פעם בתערוכה והצבע המוביל לא יהיה אדום? או חברת הטלפוניה אורנז' שתופיע עם צבע שאינו כתום? האם יש מצב שבביתן של קפה סטארבקס יהיה צבע אחר מאשר ירוק?

ההזדהות של הצרכנים עם החברה קשורה ללוגו שלה ולצבע ותמיד הם יהיהו כרוכים זה בזה. אז אם יש לכם צבע שמזוהה עם חברתכם, אתם תשתמשו בו כמובן.

צבע משמש בתערוכה לטישטוש או הבלטה של מוצר. אם המוצר הוא לא אטרקטיבי בעיצובו או בצבעו, כמו למשל חלק חילוף, אבל מה לעשות וזה מה שיש לנו להציג, הרי שהרקע עליו יופיע המוצר יהיה מעניין בצבעיו, כדי למשוך את תשומת הלב. מאידך, אם המוצר שלנו מעוצב וצבעוני, הרי ששימוש בצבעי רקע שקטים יבליט את המוצר.

בתערוכות אופנה, לדוגמא, כאשר הבגדים משתלבים בצבעי הביתן, נוצרת הרמוניה שהמבקר מתחבר אליה וזה חשוב לנו מאד.

צבע עובד על החוש המיידי והזמין ביותר אצל מבקר בתערוכה: העיניים. לכן הוא זה שבמקרים רבים יכוון את המבקר אל הביתן שלנו ומכאן שעלינו להקדיש לכך תשומת לב רבה, בהתיעצות עם יועץ התערוכות והמעצבים.

יש כמובן מקום רב לדבר על צבע ולא נעשה זאת כאן (אולי באופן פרטני?). כאן אנחנו רוצים רק להפנות את תשומת הלב לקשר שבין השימוש בצבע ולהצלחה....או הכשלון בתערוכה.