אומרים שגם "אכול הרבה דבש לא טוב". במידה מסוימת, זו היתה ההרגשה בתערוכה האחרונה של אמצעי תצוגה לתערוכות ואירועים שהתקיימה בדיסלדורף בחודש מרץ 2017. מצד החוויה, השימוש באמצעים טכנולוגיים מתקדמים כדי להמחיש דברים שאינם ניתנים להמחשה בתערוכה, זה היה מאלף.

אבל לעתים נדמה לך, כמבקר, שהשימוש באמצעים הללו בא לכסות על משהו שחסר ומכאן השאלה, האם הגזמה בשימוש באמצעים טכנולוגיים מוסיף או גורע.

מצד התועלת, אפשר לומר שיש דברים שאי אפשר להדגים בתערוכה, באמצעים המקובלים. מציג של ציוד קרדיולוגי, בתערוכה רפואית, אינו יכול להביא לב אמיתי לתערוכה ולהדגים עליו את הטכנולוגיה החדשה שלו. הוא זקוק לטכנולוגיה של מציאות מדומה. מאחר שהמבקר מבין זאת, הוא מתיחס לכך ברמת אמינות גבוהה.

קמעונאי שרוצה להדגים למבקר את הטכנולוגיה של הלבשת אדם בביגוד שהכי מתאים לו ובמידות האמיתיות שלו ולנסות בגדים שונים ומתחלפים, אינו יכול להעמיד את המבקר לפני המראה, להפשיטו ולהלבישו. הוא זקוק לטכנולוגיה של מציאות רבודה. המבקר עומד מול המראה שקוראת את מידותיו, אבל דמותו במלבושים השונים, זו כבר התוצאה של השימוש בטכנולוגיות. גם כאן,  רמת האמינות גבוהה והדבר מתקבל בהבנה ובהתפעלות.

אבל יש תערוכות, שבהן המציג מנסה לשכנע את המבקר שאם ישתמש במוצר שלו התוצאה תהיה כדלקמן...והדלקמן מומחש באמצעות הולוגרמות או וידאו משולב במציאות מדומה והמבקר שואל את עצמו האם זה יכול להיות? הסקפטיות המלווה את ההדגמה, אינה גורמת למבקר הנעה לפעולה וכאן, המציג יוצא נפסד.

ולכן, שימוש סוחף בטכנולוגיות מתקדמות, הוא לא הדבר הבא בתערוכות. יש לשקול לגופו של ענין כל טכנולוגיה ולדעת להשתמש בה במקום הנכון ובפני הקהל הנכון. שנאמר.....אין טוב ללא רע....

עוד חדשות מהנעשה בעולם בתחום התערוכות:  http://www.expoexpo.com/PageLN.aspx