כמה עובדות על תעשיית התערוכות בגרמניה: היא החלה את שיקומה בתום מלחמת העולם השנייה ובתוך זמן קצר היא הפכה (חזרה?) להיות המדינה הדומיננטית בתחום. הכלכלה המקומית היא שוק של מוכרים, מזה שנים רבות ולכן מושכת אליה קניינים מכל העולם. 5 מתוך 10 מארגני התערוכות הגדולים בעולם הם גרמנים. בתערוכות של התעשייה המסורתית (להבדיל מהיי טק ותקשורת) אין לגרמניה מתחרים ולא צפוי שיהיו. לגרמניה היצע השטחים, המיועדים לתערוכות, הגדול בעולם. לגרמניה מגיעים בכל שנה יותר מבקרי תערוכות מכל מדינה אחרת בעולם.

לכאורה, יכולים היו הגרמנים להתבשם בנתונים הללו מבלי לחשוש שמדינה כלשהי תאיים עליה בעתיד ולחלק דיבידנדים לבעלי המניות של מרכזי התערוכות, עם רמת ביטחון גבוהה שגם בשנה הבאה, רווחים יחולקו. כי התעשייה מרויחה.

אבל לא. דיבידנדים מחולקים במשורה ומועצות מנהלים מקבלות החלטות שהרווחים יושקעו בפיתוח ובהרחבה של מרכזי התערוכות, בהכנסת טכנולוגיות חדשות, בשיפור תשתיות האירוח וכד'. וזאת למה? כי יש מקום לגידול, המדינה צריכה את תיירי התערוכות והקונגרסים, נותני השרותים בעיר בה מתקיימת התערוכה חיים מהסוג הזה של תיירים ובסה"כ, זה עושה טוב לכולם.

מי זה כולם? ראשית מרכז התערוכות, אחריו המדינה שנהנית מהמסים הישירים של מארגני התערוכות, בתי המלון, נהגי המוניות והמועסקים בתעשיית התערוכות. וכמובן כל נותני השרותים שצוינו שמצליחים בעזרת התערוכות לפרנס את משפחותיהם.

ובאשר למספרים: ב - 4 השנים הקרובות יושקעו במרכזי התערוכות בגרמניה 850 מיליון יורו במודרניזציה, שיפור תשתיות והוספת ביתנים. בסה"כ גידול של % 1.7 לעומת שנה שעברה. סה"כ שטח התצוגה יגיע ל - 2,824,370 מ"ר.