מרכז התערוכות בלב לונדון Olympia Hall שרבים מהישראלים בודאי השתתפו באחד מעשרות אלפי האירועים שהוא הכיל , חוגג 125 שנה להקמתו. ככל שהוא "מתבגר" הוא הולך ונעשה צעיר יותר, חיוני יותר וממציא עצמו בכל פעם מחדש. תופעה. מהו סוד קסמו?

פלא אדריכלי

הוא נפתח ב – 26 בדצמבר 1886 כהיפודרום לתחרויות ראווה קרקסיות. עם 9,000 מקומות ישיבה (מחשבה חזונית כשלעצמה) וכמבנה אדריכלי מדהים שכלל חידושים שלא נראו עד אז באנגליה. אם מסתכלים על תקרת הזכוכית הענקית של המבנה, הסוככת על האולם הענק ללא העמודים והמכניסה אור יום למבנה, מבינים שחסכון באנרגיה הוא לא המצאה של תקופתנו.

התקרה והאולם נחשבו בזמנו ל"פלא אדריכלי". במשך השנים התקרה  הוחלפה בתקרה סולרית שקופה, שמספקת אנרגיה למבנה. 

מיקום ותמהיל כערובה לחיים ארוכים 

מהו סוד הקסם של מרכז "אולימפיה" שמעניק לו חיים נפלאים לאורך השנים? ראשית, נדמה שמיקומו במרכז לונדון, הופך אותו באופן טבעי, לעדיפויי בעיני המשתמשים. זאת ועוד, אלו האחרונים, בגמר הפעילות במרכז, נשפכים לתוך העיר שכה רבים אוהבים, בזכות מה שיש לה להציע.

נגישות התחבורה הציבורית והאופי הצבעוני של שכונת קנסינגטון מסייעים לכך.שנית, נדמה שהתמהיל שבעלי המרכז (אגב, חברה פרטית) השכילו ליצור בו, מעניק למקום אופי דינמי וכל אחד יכול למצוא עצמו בו.

 אז מה יש לנו שם? מרכז תערוכות ענק של כ – 90,000 מ"ר שניתן לחלוקה, כך שיכול לארח מספר תערוכות במקביל, אולמות תיאטרון וקונצרטים, מרכז קונגרסים מודרני, מרכז לעיצוב המוצר, גלריות לאמנות ועד כהנה וכהנה – הכל בתחום השילוב של בין אמנות למסחר. 

מושג חדש נולד: "אולם רב תכליתי" 

במשך השנים, המרכז זרם עם מה שקרה מסביב. בתוך שנה מפתיחתו, היה ברור שמופעי הקרקס לא יוכלו להחזיק את המקום מבחינה כלכלית. עשו חושבים והוחלט להתחיל לארח במקום תערוכות.

התערוכה הראשונה הייתה תערוכה לספורט והיא נערכה כבר ב – 1887.במקביל נערכו, במקומות אחרים במתחם, תחרויות רולר סקייטס, מופעי סוסים, מרוצי רכב ועוד.

נראה שכבר אז הובן שאולם המיועד לתפקוד אחד בלבד אינו כלכלי וכאן כנראה כבר נזרעו הזרעים למושג "אולם רב תכליתי" שכל כך מאפיין היום את מרכזי התערוכות והקונגרסים בעולם.

מרכז תערוכות בתפקודו כבית כלא  

הימים היו ימי מלחמת העולם הראשונה ו"אולימפיה" הפכה להיות בחלקה האחד, בית כלא זמני לאזרחים בריטיים שנחשדו באהדה יתרה לגרמנים ובחלקה האחר מחסן לוגיסטי של הצבא.

עקב המלחמה מחירי הנדל"ן בלונדון הגיעו לשפל ואז, כמו היום, אם לצטט את וורן באפט, "זו ההזדמנות לקנות".

הבעלים של "אולימפיה" לא הכיר את באפט, אבל את הפילוסופיה הכיר וניצל את ההזדמנות לקנות קרקע מסביב למרכז ולבנות עוד שטחים מקורים ולצרפם למרכז.  בזכות ההרחבה, יכול היה המרכז לארח ב – 1920 את התערוכה הגדולה של "הבית האידיאלי". תערוכה, שמתקיימת עד היום, למרות שבעולם, מרכיביה הפכו להיות תערוכות מתמחות סביב נושא עיצוב הבית. 

חניה רב קומתית 

בשנות ה - 30 המקום שינה בעלות והבעלים החדשים הרחיבו אותו וצרפו אליו מבנה בעל 4 קומות ו.....מתחם חניה בקומות שנפתח לשימוש הציבור ב – 1937 .

הבעלים החדשים קראו את המפה העתידית והבינו שמרכז תערוכות ואירועים שאינו יכול להבטיח חניה למבקריו, מסכן את קיומו ביודעין.

היום, זהו כלל ברזל בתכנון כל מרכז חדש. להזכירכם, ההכרה נולדה אצל האנגלים ב – 1937  

שארל דה גול ו"אולימפיה" 

משבר עבר על המרכז בתקופת מלחמת העולם השנייה. הצבא הבריטי השתלט עליו והפך אותו שוב למחנה צבאי, המפקדה של הצבא לשחרור פלסטין...אופס, סליחה...לשחרור צרפת ובראשה שארל דה גול, התמקמה במבנה. "בזכות" אלו ואלו המקום ידע הפגזות גרמניות, חלקן ישירות וחלקן בסביבה הקרובה.   

אחרי המלחמה...השנה הרווחית ביותר

המלחמה הסתיימה, פרויקט שיקום ממלכתי הוכרז והמרכז חזר בהדרגה לתפקודו הנורמלי. נורמלי, אמרנו? שנת 1953 נרשמה כשנה הרווחית ביותר בהיסטוריה של המקום, עם עודפים של 220,000 ליש"ט. 

ארלס קוארט מצטרף 

השנים שלאחר מכן היטיבו עם המקום ועם הבעלים החדשים. אלו, רכשו גם את מרכז התערוכות השני של לונדון בשכונת צ'לסי "ארלס קוארט" – מבנה עם ותק (1893) וסיפור דומה לזה של אולימפיה והקפיצו בכך את לונדון לחמישייה הראשונה של ערי התערוכות באירופה.