כמו אישה בהריון שחושבת בעת הריונה שכל הנשים בהריון, כך גם אנחנו שכל כך מעורבים בסצינת האינטרנט, חושבים ש"כולם" נמצאים שם. אבל לא כך היא. מסתבר מסקר שנערך על ידי איגוד האינטרנט הישראלי, שרק % 27 מכלל העסקים בישראל מחזיקים אתר אינטרנט וזו עובדה מפתיעה ביותר.
מנוע החיפוש של גוגל, שהפך להיות חלון הראווה של כל דבר שזז, הוא חזות הכל היום. "גגל" אותי, הפך להיות פועל בשפה שלנו. כלומר, אתה רוצה לדעת מי אני חפש אותי בגוגל.
עסקים משקיעים הון כדי להיום בגוגל ושהאתר שלהם יהיה בין המופיעים בעמוד הראשון של התוצאות. זה כל כך עוטף אותנו, עד כדי כך שחשבנו שאין עסק בישראל שאינו מחזיק אתר ובאמצעותו חושף את עצמו בפני הגולשים ומחפשי המידע למיניהם.
על הרקע הזה, תוצאות הסקר כל כך מפתיעות.
רק % 27 מכלל העסקים בישראל מחזיקים באתר אינטרנט. רבע מכלל העסקים? איך זה יתכן?
ההסבר נמצא כנראה בפייסבוק, שם עסקים רבים מקפידים על נוכחות ולעתים אף מחזיקים אנשים שתפקידם לשמור על הנוכחות בפייסבוק. אבל, למדיום הזה יש חסרון שנובע מעיקרון "החברים שלך", כלומר מרצון החברים שלך לשתף את החברים שלהם וכך הלאה.
בתעשיית התערוכות העולמית היה חשש, בימים הראשונים של פרוץ האינטרנט, שהוא יחליש את התערוכות משום שאפשר להגיע למידע מהשלחן במשרד. החשש היה גדול ולכן כל המארגנים הזדרזו להעמיד אתרים לתערוכות שלהם וכך, בהדרגה, הפך האינטרנט להיות כלי עבודה משלים לתערוכות.
היום, ניתן לקבוע בודאות שהאינטרנט הוא הכלי שסייע להתחזקות התערוכות בעולם. עד כדי כך, שכל השרותים המוצעים למציגים ולקהל, נעשים דרך האינטרנט.
בתערוכות הגדולות מאד באירופה (5,000 מציגים ויותר) ניכרים לאחרונה נסיונות של חברות קיקיוניות (לעתים אפילו מזויפות) להיכנס לתערוכה כמציגים מן המנין ובכך לקבל הכרה לרצינותן ואמינותן.
המארגנים נאבקים בתופעה זו ואחד הפרמטרים לבדיקה הוא קיומו של אתר אינטרנט לחברה, שבאמצעותו ניתן לבדוק את אמינותה.
ואנחנו שואלים? לפי תוצאות הסקר בארץ, 3 מבין 4 חברות לא היו עומדות במבחן של המארגנים האירופים, מהסיבה הפשוטה שאינם מחזיקים אתר אינטרנט.
היתכן כדבר הזה? עובדה.