תערוכות וירידים, כפי שנאמר בפתיח, משקפים את הכלכלה המקומית, במקום בו הן נערכות. אבל, עד שהכלכלה מתייצבת ומנסחת לעצמה אופי, היא עוברת טלטלות גדולות שנובעות מחמדנות יתר של מארגני תערוכות מכל העולם.

אלו, כמו חיות בטבע, מתנפלים על השוק ומנסים לנגוס כמה שיותר בכמות ותוך זמן קצר. אם יצליחו, מה טוב. אם לאו, ישאירו את העצמות בשטח ויחפשו שווקים אחרים.

כך היה בטורקיה לפני שני עשורים ובסין. עשרות מארגנים מכל העולם, ראו בשווקים החדשים הזדמנות לחדירה. בג'ונגל שנוצר, התקיימו עשרות תערוכות קטנות באותם תאריכים או בתאריכים סמוכים ובאותן ערים.

בסופו של דבר, אחרי שמאות יצרנים מכל העולם שילמו את מחיר הטעויות של המארגנים ושל עצמם,הדברים התיצבו. נותרו החזקים והיום מתקיים סדר כלשהו ותיאום בין התערוכות.

חבל, שחלק מהמארגנים שעברו את הנסיון הזה, לא למדו מנסיונם הם והיום הם חוזרים על אותן טעויות ביבשות מתפתחות אחרות.

"ימי שיקגו העליזים" חוזרים והפעם לקניה ולבירה נאירובי.

בנוסף ליהודה פוליקר ("בוקר יום ראשון....יש רעב כבד באסיה...אפריקה צמאה"), החליט מי שהחליט שאפריקה צמאה ורעבה ומה שהיא צריכה הן תערוכות למזון.

6 תערוכות בינלאומיות יתקיימו השנה בין החודשים יוני - אוקטובר בקניה. ולא תגידו,"כל מיני אופורטיוניסטים מנסים לתפוס טרמפ". מדובר על מארגני תערוכות רציניים ביותר, ביניהם ירידים כמו המבורג ופרנקפורט מגרמניה......

כל אחד מהמארגנים חושב שהוא יציל את אפריקה מרעב. התוצאה תהיה שחלק מהם יחזרו הביתה עם הזנב בין הרגליים וחלק-החזקים- כמו בטבע, יישארו.

נחיה ונראה.

בינתיים, אזהרה ליצרני מזון מישראל שמחפשים אף הם שווקים באפריקה, בדקו טוב את כל הפרטים הקשורים לתערוכות בהן אתם חושבים שראוי לכם להשתתף.