בימים של מתיחות בטחונית באזורנו, אנחנו מתקשים להסביר למכרינו ולאנשי עסקים שאנחנו קשורים איתם בחו"ל, שלמרות מה שהם רואים וקוראים בתקשורת, החיים בארץ נמשכים, אנשים עובדים, יוצאים לבילויים והכל כמנהגו.

קשה לנו להסביר, אז למה קשה לנו להבין שאותו דבר קורה גם במדינות שכנות לנו?עיראק למשל.

אנחנו תחת ההשפעה של המלחמה בעיראק, גם לאחר שהאמריקנים עזבו ויש ממשלה ששולטת והעסקים השתקמו ואנשי עסקים באים ויוצאים. אמנם, פה ושם שומעים על פיגועים, על מחבלים שמפוצצים עצמם בריכוזים של אוכלוסיה אזרחית....אבל במה זה שונה ממה שקורה כאן?

אז למה אם נציע לאם עבריה מתל אביב לשלוח את בנה לשדרות לצורך עסקים, היא לא תיכנס ללחץ כמו אם נציע לה לשלוח אותו לעסקים לבגדד? כי דברים שרואים מכאן, כלל לא דומים לדברים שרואים משם.

ואם נזקקנו להוכחה שבעיראק הכל נורמלי, הרי היא באה בדמות תערוכת הפרחים שתתקיים החודש בארביל (עיר עסקים מרכזית בעיראק). מה יותר נורמלי ואופטימי מאשר תערוכת פרחים בינלאומית?

כי מה המשמעות של תערוכה כזו? שיש אנשי עסקים ויש קניינים ויש צרכנים ויש דרישה לפרחים. יש לזכור, שבסולם הדברים ההכרחיים כדי להתקיים, פרחים נמצאים אי שם אחרי שכל הדברים האחרים מתקיימים.

ואם ניכנע לנטייה שלנו להעמיד את עצמנו כרפרנס לכל דבר, לא נוכל להתעלם מהעובדה שמארגנת התערוכה בעיראק היא חברה טורקית ולחשוב שבמצב הנוכחי, מה יכולה היתה להיות המשמעות הפוליטית אם חברה מטורקיה היתה מארגנת תערוכת פרחים בישראל.

היש דבר סמלי יותר מפרחים, באשר לנירמול מחדש של היחסים שלנו עם טורקיה?

אז למי שמעונין להציץ בתערוכה בעיראק: http://iraqflowerexpo.com