בהתחלה נדמה הי שהאינטרנט יחסל כל דבר שעומד בדרכו. את העיתנות המודפסת כמדיה, את החדשות ברדיו, את התערוכות כמקום להצגת חידושים.....ואת הפרטיות של כולנו. לא לקח הרבה זמן והבנו שהאינטרנט הוא לא כלי מאיים או שתלטן, אלא אמצעי שאנחנו יכולים לנצל ולהשתמש בו לצרכינו...
גם תעשיית התערוכות המסורתית חששה מפני המדיה החדשה. באחד הנסיונות להראות שלא נס ליחה של הגרפיקה "הישנה" כטיזר למשיכת אנשים לתערוכות, יזם יריד פלובדיב שבבולגריה (דבר מעניין כשלעצמו) תחרות בינלאומית של עיצוב כרזות לתערוכות.
עד מהרה, הארגון העולמי של התערוכות UFI הצטרף ליוזמה והפך את האירוע לעולמי.
למה?
כי יריד בינלאומי המתקיים בעיר בה מצוי מרכז תערוכות, הוא לא אירוע של מארגן התערוכה בלבד. זהו אירוע של העיר. זו מתקשטת לקראת האירוע ומבקשת לשדר לכל הבאים בשעריה, כולל אזרחים שאינם דיירי העיר, שמשהו חגיגי עומד להתרחש.
אחד מן האמצעים השכיחים לכך הוא השימוש בכרזות, קטנות כגדולות. זהו אתגר לא פשוט למעצבים משום שהכרזה צריכה לשקף את אופי האירוע וגם לכלול מידע שימושי כמו מקום, תאריכים, שעות ביקור וכד' וכל זה צריך להקלט על ידי האנשים, מהר וחד בחולפם על פני הכרזה.
השנה, זכתה בתחרות בה השתתפו 64 מדינות, הכרזה של היריד הבינלאומי של העיר טולוז שבצרפת. המתבונן בכרזה יבחין מיד כי כל המסרים המשקפים אירוע המוני שכזה, משתקפים מתוכה.
את הכרזה הזוכה והכרזות האחרות שהגיעו למקומות הראשונים, אפשר לראות ב:
www.ufi.org/Public/Default.aspx?Clef_SITESMAPS=105&Clef_SITESMAPS=128
שנים רבות מרכז הירידים בתל אביב (עוד כשנקרא יריד המזרח) נהג להפיק כרזות לתערוכותיו. כך ערכנו היכרות עם מעצבים ברמתם של דן ריזינגר, אליעזר ויסהוף, פאול קור, שלמה לוי, טרטקובר ורבים אחרים.
משום מה, ואולי בגלל האינטרנט, חדלו שם מהפקת פוסטרים ואת אלו שהיו, ניתן לפגוש היום בארכינוים ואצל.....דוד טרטקובר