מה לא מספרים לנו על המלחמה בעזה? בישראל מתנהל ויכוח המלווה כל מלחמה והקשור להודעותיו של דובר צה"ל. 

האם הם האמת הצרופה? האם הם האמת החלקית? עד כמה אפשר לספר בלי לפגוע בבטחון הלאומי? ואולי רחמנא ליצלן הם מכילים דיסאינפורמציה כדי להטעות את האויב?

אין תשובה לשאלות האלה והויכוח עליהן הוא נצחי.

אבל, כמו אחרי כל הצהרה, ישנה המציאות. וזו מכילה, אמנם בדיעבד, ברוב המקרים את האמת.

הציבור בישראל בתחושה שעזה סגורה ומסוגרת. הגבולות לישראל סגורים ומאובטחים. אין יוצא ואין בא. המצרים סגרו את המעבר היחיד למצרים מחשש להצפה של אזרחים פלשתינים. שכונת המגורים היוקרתית של עשירי עזה הרוסה והתושבים פונו לדרום הרצועה. אין פעילות כלכלית בעזה וכולם נדרשים לסמוך על הסיוע ההומניטרי כדי שיהיה להם מה לאכול. מים וחשמל קצובים. התקשורת הסלולרית כמעט ואינה עובדת והקשר עם העולם נותק באחוזים גבוהים.

בשטחי יהודה ושומרון, בעיקר באלו שבשליטת הרשות הפלשתינית, יש סגר. פועלים אינם מורשים להיכנס לישראל מאז פרוץ המלחמה. ידוע על מעסיקים, שבדרך כלשהי, מצליחים להעביר כסף לפועלים שלהם, כדי שיוכלו לפרנס את משפחותיהם.

זה מה שאנחנו יודעים, ממה שמספרים לנו.

וברקע כל זאת, כאשר נפתחה בראשית פברואר 2024 תערוכת הממתקים בקלן גרמניה, נראו בין המבקרים מכל העולם, אנשי עסקים ויבואנים מעזה, מרמאללה ויריחו. לא אחד ולא שניים. כמה עשרות.

ואנחנו שואלים, איך לעזאזל, הם הצליחו להגיע לתערוכה? מה הם עשו בתערוכה? הזמינו סחורה לשנה השוטפת? לשנה הבאה? מה הם יודעים שאנחנו לא.

וזה מחזיר אותנו לשאלה למעלה "מה לא מספרים לנו על המלחמה בעזה?"

לגבי הפלשתינים מיו"ש יש אולי תשובה חלקית, כי המעבר לירדן אינו סגור...אבל עזה? 

אם למישהו יש תובנות, בבקשה שישתף....