מנתונים שנאספו במנוע החיפוש לתערוכות בחו"ל www.expoexpo.com עולה כי בטורקיה מתקיימות מדי שנה כ – 1500 תערוכות וירידים, שבחלקן הגדול מיועדות למשוך יצרנים מחוץ לטורקיה להצגה בהן.

רק באיסטנבול מתקיימות בשנה כ – 900 תערוכות, שבחלקן, חופפות בנושאים ואפילו במקרים מסוימים, גם בתאריכים.

אבל לא רק באיסטנבול. ברחבי המדינה נספרו 44 ערים בהן מתקיימת פעילות תערוכתית. בחגיגה, גם אנקרה ( כ- 75 ), איזמיר (90) בורסה (85) אנטליה (60) קוניה (50) אדנה (40) ועוד.

באיסטנבול פועלים עשרות מארגני תערוכות שחלקם אף מחזיקים במרכזי תערוכות משלהם, מה שמעודד אותם לקיים אירועים, גם אם אין להם הצדקה כלכלית מיידית.

אבל לא רק הם מניעים את תעשיית התערוכות המקומית. גם גורמים זרים משתתפים בחגיגה. בעיקר מארגני תערוכות מגרמניה, שמייצאים לטורקיה את המותגים הבינלאומיים שלהם.

ציניקנים אומרים שזה לא משנה היכן הגרמנים מקיימים את התערוכות שלהם, אם בגרמניה או בטורקיה,בשני המקרים רוב המבקרים הם טורקים.

כך או כך, קורה לעתים ש – 3 תערוכות באותו נושא מתקיימות באיסטנבול באותם ימים

והמציג הבינלאומי מוצא עצמו בהתלבטות, באיזו מהן להשתתף. לפעמים, ההחלטה היא לא להציג וכך ריבוי התערוכות פועל כבומרנג.

המעניין הוא שהמצב הזה אינו חדש. הוא נמשך כבר שנים ובאופק לא נראה סדר אפשרי. כאילו, מה שהיה הוא שיהיה. ואולי קורה שם משהו שאנחנו לא מבינים, שהרי אם זה היה גרוע, זה היה נפסק. לא?