ככל שהדבר ישמע מוזר, למרכזי התערוכות הגדולים באירופה, אין פתרונות לאירוח שיוכלו לספק את הפיקים הגדולים בעת שבערים מתקיימות תערוכות גדולות עם למעלה מ - 100,000 מבקרים.

כתוצאה מכך, אלפי מבקרים נאלצים לנדוד לערים אחרות ולהתנהל מדי בוקר וערב במשך שעות בקשיי התחבורה.

לעתים, ערים סמוכות מתאמות ביניהן את מועדי התערוכות כדי שהמבקרים יוכלו להתנייד בין שתי הערים. דוגמא טובה לכך הן הערים קלן ודיסלדורף שמרחק הנסיעה ברכבת ביניהן הוא כחצי שעה.

לעומתן, ערים כמו פריז ולונדון שתשתית התיירות אצלן מפותחת מאד, לא נתקלות בד"כ בבעיות אירוח בעת שמתקיימים בהן כנסים בינלאומיים ותערוכות.

ידוע המקרה של ג'נבה, שארחה בזמנו את הכינוס והתערוכה "טלקום וורלד". המחסור בבתי מלון וחוסר בתשתית של צימרים בעיר, גרמו לכך שמציגים וצוותיהם נאלצו לשלם מחירים אסטרונומיים עבור האירוח בעיר ובסביבותיה. מארגני התערוכה איימו על ראשי העיר שינטשו את ג'נבה לטובת עיר אירופית אחרת שתארח את התערוכה, אם המצב לא ישתפר. לאחר שהעיריה לא נענתה לבקשות, התערוכה עברה לברצלונה והיום היא ידועה כתערוכת הסלולר הגדולה בעולם.

בערים באירופה, בהן עובר נהר, מוצעות לעתים אניות נוסעים שהוסבו לבתי מלון צפים. הן עוגנות סמוך למרכז התערוכות, לעתים במרחק הליכה. הבעיה היא שהן מוצעות למבקרים במחירים גבוהים ביותר. אבל כאשר אין ברירה, המבקרים מוכנים לעמוד בהוצאה.

זה מצב לא רצוי עבור מארגני התערוכות והמציגים בהן וגורם לעתים לירידה במספר המבקרים, או לחילופין לצמצום ימי הביקור.

הערים באירופה אינן יכולות לספק פתרונות אד הוק.

לא כך, כאשר מדובר במדינות המפרץ, שם, נראה, אין מושג הנקרא "בלתי אפשרי". כסף פותר הכל.

על כך ועל כדורגל "טכנולוגי" בכתבות בהמשך.

ראיאה מחכימה

יצחק שלו

עורך

כתבה בנושא בהמשך