לכל מקצוע שפה ייחודית משלו. זה לא נעשה רק כדי שהתקשורת בין אנשי המקצוע באותו תחום תהיה קלה יותר, אלא לעתים כדי להבדיל את הקבוצה, מקבוצות אחרות. ככה למדנו בזמנו באוניברסיטה לדבר סוציולוגית כדי להתבדל. זה קורה גם בתערוכות ומי שמייצג את שפת התערוכות, הם המעצבים. הבעיה היא שהמציגים שמעסיקים אותם, לא מבינים את השפה וכופים את שפתם הם על המעצבים. זה המתכון הבטוח לכישלון כפי שמתואר בכתבה....

"תערוכות הן אמצעי השיווק היעל ביתור והזול ביותר" כך אומרים מומחי תערוכות בעולם. הקוראים או המאזינים נדים בראשם ובלחש אומרים, "טוב, הם לא אוביקטיבים". אולי נכון, אבל העובדות מדברות והפעם נביא חברה ישראלית שממחישה את מה שהמומחים אומרים. לחברה קוראים BRIEFCAM,  22 תערוכות בשנה אחת, במקומות שונים בעולם, מהן 6 בחודשי מרץ-אפריל 2018.

רבים באירופה חושבים, שהאיחוד האירופי הוא צרה שצריך לחיות איתה. באנגליה החליטו לשבור את הכלים ולפרוש. באיטליה ובסקנדינביה מדברים על כך וגרמניה מתעקשת לשמור על האיחוד וביוזמתה, מציעה למדינות החברות צ'ופרים. מי שמתרגשות מכך במיוחד, הן מדינות במזרח אירופה שזה לא מכבר הצטרפו לאיחוד. 

הדימוי של התעשייה בסין הוא של תעשייה המבוססת על כח אדם זול ובהשקעה מועטה בכל הקשור לתנאי העבודה במפעלים. אבל כמו בכל סטריאוטיפ, גם כאשר הוא משתנה, הציבור מתקשה להיפטר ממנו. התעשייה של סין עוברת לסטנדרטים חדשים של בטיחות וגיהות בעבודה ומתקרבת לאלו הנהוגים במערב. תהליך איטי שבא לביטוי בתערוכה ה - 9 בנושא במרכז התעשייתי של האנגזו.

4 מכל 10 מבקרים בתערוכה, הם כאלה שאתם כמציגים, לא מכירים.הם הגיעו לתערוכה כדי לפגוש אותכם, כמו גם מציגים אחרים שהם לא מכירים. אז למה הם לא הגיעו אליך, בעוד אצל האחרים כן ביקרו? התשובה נמצאת במישור הפסיכולוגיה החברתית

כאשר מציעים לנו לבקר בתערוכת תעשייה בחו"ל, אנחנו מצפים למצוא בה בה ציוד וטכנולוגיות מגוונים לתעשיות השונות. זה נכון. ...וכזו היא התערוכה השנתית בהנובר - "יריד התעשייה". אבל יש עוד סוג אחד של תערוכה טכנולוגית וזו תערוכה של טכנולוגיה וציוד יחידים, שנעשה בהם שימוש בכל התעשיות. זו התערוכה של דיסלדורף.