אומרים ש"רק חמור לא משנה את דעתו". במשך שנים, תעשיית התערוכות בעולם, שמרה בקנאות על שמרנותה. העולם מסביב השתנה, שווקים שינו פניהם, אנשים חדשים נכנסו, ענפים מתו ובמקביל נולדו חדשים ומארגני התערוכות ניסו לשמור בשיניים את האופי והמסגרת של התערוכות המסורתיות שלהם.
אז לקח אמנם זמן, אבל המציאות שכידוע חזקה מכל, אילצה אותם להתגמש. בהתחלה אולי הורידו או הוסיפו נושא לתערוכה המסורתית, אבל בהדרגה הבינו שאין בזה ערך מול תערוכות אחרות חדשות שצצות.
התהליך הזה אפיין כמובן את המארגנים הכבדים, בעיקר בגרמניה. והגרמנים, כמו גרמנים, לא מוותרים בקלות. איך אומרים בכדורגל? משחקים 90 דקות ובסוף גרמניה מנצחת שוב. אז זה גם קורה בתערוכות. נותנים למארגנים הקטנים לכפות עליהם את השינויים ובסוף יוצאים עם התערוכה המנצחת.
יש לכך דוגמאות רבות מתחומים מתקדמים דינמיים כמו היי טק, משחקי מחשב, מדפסות תלת מימד, רפואת שיניים, ועוד. השחקנים הקטנים מחממים את השוק ואז באים הגרמנים וחוטפים את הניצחון.
בגליון הנוכחי, ננסה להדגים זאת באמצעות תערוכת הצילום "פוטוקינה" שעדיין לא ויתרה על המילה צילום, אבל בינה לבין צילום גרידא, הגבול די מטושטש.
קריאה מחכימה
יצחק שלו
עורך