לעתים קרובות, כאשר אני נוסע לחו"ל לפגוש עמיתים בתערוכות או במרכזי ירידים, יוצא לי לפגוש אנשים שלא הכרתי קודם לכן. אחרי כמה מילות פתיחה, תמיד באה השאלה " נו, ואיך אצלכם בישראל?" ואני כמו איש עסקים ממוצע שאומר דברים שהוא לא מתכוון אליהם, אומר " אם יהיה יותר טוב, לא נדע איך להתמודד עם זה".
ותמיד אני תוהה, ביני לביני, האם אנחנו והם מתכוונים לאותו דבר כאשר אנחנו אומרים (ולפעמים גם מתכוונים) שהמצב טוב.
השבוע יצא לי לקרוא ידיעה מטעם חברת REED שהיא בעלת מרכז הירידים של זלצבורג/אוסטריה, על תערוכה חדשה שהם ישיקו בסוף השנה.
כבר משם התערוכה בא לי לבכות:
Lebenslust (joie de vivre ובעברית: התשוקה לחיים או שמחת החיים.
התערוכה מתקיימת מספר שבועות לפני הכריסטמס והיא פתוחה לקהל, ללא דמי כניסה. רק תבואו, תראו, תקנו ותשמחו כי החיים יפים. או בלשונם (בתרגום לאנגלית) התערוכה מציעה לציבור products relating to feeling good
אצלנו ניסוח כזה מאפיין רק את הרוחניים שבינינו.
ובכל זאת, למרות הבחירות הקרובות, הדיבורים על האיום האיראני,דברי דיסקין על מנהיגינו, המחאה החברתית שראש עירנו ינסה למנעה בשדרות העיר......אין לנו מה לקנא באוסטרים ודומיהם באירופה, כי מה?
יש להם קיץ וים ואבטיחים כמו אצלנו?
יצחק שלו