תערוכות בינלאומיות הן מדד לגבי ההתיחסות של יצרנים ומדינות אל המדינה בה הם מציגים. אם החרם הכלכלי שארה"ב ואירופה הטילו על אירן כלחץ כדי שיפסיקו את פיתוח תכנית הגרעין, היה ממשי, בשנים 2014 ומחצית 2015, לא היו מתקיימות באירן תערוכות בהשתתפות יצרנים זרים. המציאות, הראתה את ההיפך. כלומר החרם בפועל, היה בלוף.

התערוכה הבינלאומית לילדים ובני נוער K+J שבקלן גרמניה, הכריזה על הענקת פרסי עיצוב לסטודנטים לעיצוב המוצר מכל העולם. העבודות הזוכות יוצגו בתערוכה והמארגנים מבטיחים קשר אל ספונסרים שירכשו את העיצובים וייצרו אותם להפצה בעולם. מאחר שזה כבר קרה בתערוכה הקודמת, יהיה חבל לפספס זאת. בחבר השופטים יש נציגות לישראל.

זה נכון שכולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים את התורה ואף אחד לא ילמד אותנו....אבל אולי בכל זאת כדאי לעצור לרגע, ללמוד מה קורה בעולם ואולי אז נגיע למסקנה שהון - שלטון, הוא לא בהכרח מושג שלילי. נהפוך הוא, אם הקשר חשוף וממוסד, כולנו יכולים להפיק תועלת. איך זה עובד בתחום תעשיית האירועים בבריטניה?

מתי יבינו במרכז הירידים בתל אביב שבתי שימוש וחיבור חופשי לאינטרנט, חד הם, כאשר מדובר על שרותים בסיסיים שיש לספק לקהל? מתי יבינו שצרכי המבקרים, בתערוכות במרכז הירידים, לאינטרנט חופפים לצורך שלהם לאכול במזנונים במקום? אם הם מבינים, למה אין שרותי  Wi Fi

אנחנו שואלים מה ישראל יכולה ללמוד מסין לצורך קידום תעשיית התערוכות? ואולי זו שאלה לא רלבנטית? אולי צריך לשאול האם ישראל מעוניינת לקדם את תעשיית התערוכות? בהרהור שני, נראה שזו השאלה הנכונה. אבל, בכל זאת נספר בקצרה ובראשי פרקים, מה עושה הממשלה הסינית

כבר מזמן הבנו שהאריזה היא המחולל הראשי בצריכת מוצרים. אבל מדובר לא רק בעיצוב האריזה, אלא גם על הטכנולוגיה לשמירת טריות המוצר ותוקפו, כאשר מדובר על אריזות מזון, למשל, או אריזת תרופות. אז יש תערוכות שמבשרות את העתיד, בתחום הזה. אחת כזאת, היא אינטרפק בדיסלדורף