זכור לנו היטב המאמר המפורסם של אפרים קישון ב"מעריב", שבועות ספורים לאחר מלחמת ששת הימים, תחת השם "סליחה שניצחנו". מאז ועד היום אנו חווים את תוצאות הנצחון. גם בתערוכות מתהווה מצב דומה.
תערוכות שהתחילו בקטן גדלו וצמחו והיו לתערוכות מגה ונשאלת השאלה, האם בגודלן הן משרתות את ציפיות המשתמשים. לדוגמא תערוכת המובייל בברצלונה: כמה מבקרים יכולים להקיף את גודלה? באיזו מידה המציגים מצליחים לפגוש את הלקוחות הפוטנציאלים שלהם?
ניתן לומר בודאות, שככל שהתערוכה גדולה יותר ורווית מבקרים, כך האפקטיביות שלה יורדת.
כדי להתגבר על מגמה זו, המציגים יוצרים בביתניהם חללים סגורים שהכניסה אליהם מותרת רק לקהל מוגדר מראש. במלים אחרות, הם יוצרים תערוכה קטנה בתוך התערוכה הגדולה.
מצד אחד הם מקרבים קהלים מסוימים ומצד שני הם מרחיקים את האחרים. זה טוב או רע? המציאות תיתן לכך תשובה בעתיד הקרוב.
אם ללמוד מנסיון העבר, למשל תערוכת המחשבים Comdex בלאס וגאס שגדלה למימדים מפלצתיים עד כדי איבוד עצמי לדעת. כך גם עם תערוכת מחשבים אחרת Cebit בגרמניה שנאלצה להתפצל ושני חלקיה היום, אינם מתקרבים למה שהיה בהיותה תערוכת מגה.
הנסיון מלמד, אם כן, שעתיד תערוכות המגה לא ורוד ועל מארגניהן להיות מספיק יצירתיים כדי לא לאבד אותן
קריאה מחכימה
יצחק שלו
עורך