המהפכות הטכנולוגיות בתקשורת, לא פסחו על תעשיית התערוכות. הן לא נראות ומרגישות היום כפי שהיה לפני עד לא מזמן. האייפון ודומיו, האייפד ומקביליו חדרו לתערוכות, לפעמים על אפם וחמתם של המשתתפים בהן ומארגניהן.
היכן מרגישים ונרגיש במיוחד את השינויים? לא באיך הביתן נראה, אלא איך הוא מתפקד?
בעת שבעזרת האפליקציות השונות, מבקר יכול להסתובב בתערוכה ולהעביר, בטכנולוגיה זו או אחרת, את המידע של המציג ומוצריו, אל האייפון שלו, מבלי שיהיה לו צורך לעצור אצל המציג או לדבר איתו, המומנט האנושי בסכנה.
המגע הבלתי אמצעי בסכנה. היכולת של המציג לשכנע את המבקר, נחלשת....בקיצור, האם התערוכות איבדו את היתרון היחסי שהיה להם על פני אמצעי תקשורת אחרים?
התשובה לכך תלויה ביכולת של התערוכות להמציא את עצמן מחדש. עד היום זה הצליח משום היכולת שלהן לאמץ את הגורם המאיים ולהפוך אותו לכלי.
ההערכה הזו אינה בגדר חלום, היא מבוססת על דברים שכבר נעשים בשטח כדי לאמץ את הטכנולוגיות האינטרנטיות והסלולריות בכדי לשפר ולהשביח את השרותים למציגים ולמבקרים ובכך להקל על כולם את חווית המשתמש ולייעל אותה.
עיקר המאמץ מופנה אל נושא התקשורת שבין המציגים והמבקרים. לא ניכנס כאן לפיתוחים שכבר מופעלים בשטח, אך זו קריאת כוון ליצרנים הישראלים המציגים בתערוכות בחו"ל: " היו ערניים למה שמארגני התערוכה והספקים יכולים ורוצים להציע לכם. אל תשבו ותחכו שהמבקרים יגיעו אל הביתן שלכם, כי היום הם פועלים לפי מצוות האפליקציה והאייפון. לאן שהוא שולח אותם, הם הולכים...ואם אתה לא שם, זה כאילו נשארת בבית".
יצחק שלו
עורך