רבים מאיתנו, חלקנו כהורים והאחרים כילדים, זוכרים את השיר של יהונתן גפן " איך שיר נולד?" מתוך המופע החד פעמי הכבש השישה עשר. וזה הולך ככה:
איך שיר נולד?
כמו תינוק
בהתחלה זה כואב
אחר כך יוצא החוצה
וכולם שמחים
ופתאום איזה יופי
הוא הולך לבד "
ככה גם נולדות תערוכות. ההתחלה היא תמיד קשה. הרבה מתחילים ובמהלך הדרך נופלים וזה כואב. אחר כך נשארות התערוכות האמיתיות והחזקות וכולם שמחים ופתאם, איזה יופי, מציגים ממדינות שונות ומבקרים מתחילים להתעניין והתערוכות מתחילות ללכת לבד.
כך קורה בכל מדינה ש"גילתה" את התערוכות. יזמים רבים חושבים שזה מקור קל להתעשרות, עשרות ומאות תערוכות מוכרזות, ברובן הן נופלות ואיתן היזמים. אבל בסופו של דבר, כמו בטבע, השוק מתיצב על התערוכות שהן solid ומאחריהן עומדים מארגנים רציניים עם נסיון, חזון ויכולת לבצע.
סין היא דוגמא מצוינת לתהליך האבולוציוני הזה. השוק החל להתיצב בשנתיים האחרונות ודי ברור היום ליצרנים מהעולם, באילו תערוכות להציג בסין. הקריטריון הבסיסי לבדיקה הוא "מיהו מארגן התערוכה"?
על רקע זה בולטות מאד, עד כדי שולטות, החברות הגרמניות וביניהן אלו המיצאות את המותגים המוכרים שלהן לסין. הרחבה על סין בניוזלטר הבא.
כמו בסין, כך במקומות אחרים בעולם. הגרמנים מאתרים נישות וחודרים אליהן ומתיחסים אל התערוכות שהם מארגנים ברצינות ובמהימנות המאפיינת אותם.
ולכן עצתנו: כאשר אתם שוקלים להציג בתערוכה כלשהי בשווקים שאינם אירופה או ארה"ב, חפשו קודם כל את התערוכות שהמארגנים שלהן הן גרמנים וביניהם, מרכזי התערוכות המוכרים בגרמניה. רוב המארגנים הללו מחזיקים נציגים בישראל ואפשר ורצוי להתיעץ בהם לפני קבלת החלטה.
דוגמא טובה לכך אפשר למצוא בכתבה על התכניות לעתיד הקרוב של יריד דיסלדורף בשווקים מחוץ לגרמניה.
שיהיה רק טוב
יצחק שלו
עורך