עיקר המאמץ של יצואנים מישראל, בכל הקשור לתערוכות, מופנה אל אירופה ובה, אל גרמניה. יש בכך הגיון, מאחר שבתערוכות רבות מרכיב המקור, באחוזים, ממנו מגיעים המבקרים, גבוה.

אומר לעצמו המציג מישראל: "אשתתף בתערוכה בגרמניה ואפגוש את הקניינים החשובים מקרוב ל - 100 מדינות".

זה נכון אם ההנחה היא שבמקרו, אותם מבקרים הם אלו שמניעים את הכלכלה במדינותיהם. זו הנחה לא מופרכת, אבל יחד עם זאת, יש לבחון את הנושא גם במיקרו, דהיינו מדינות ואזורים ספציפיים בעולם.

עוד נושא שיש להתיחס אליו הוא התחרות בין 3,000 עד 5,000 המציגים בתערוכות המדוברות והשאלה היא של הראש והזנב של השועל והאריה.

נדמה שאפריקה ראויה להתיחסות ספציפית. שכבה דקה של אנשי עסקים מניעה את הכלכלה במדינות כמו ניגריה, טנזניה, אתיופיה, גאנה,קניה ועוד. אלו אנשי עסקים עתירי אמצעים, בעלי מפעלים ואחוזות חקלאיות, שחלקם אף נמנים על הצמרת הפוליטית במדינותיהם.

מניתוח התערוכות באפריקה (לא כולל דרום אפריקה) נראה שפוליטיקה ועסקים קשורים איכשהו ובין המבקרים בתערוכות המקומיות בולטים אותם אנשי עסקים/פוליטיקה.

עוד עולה מהתערוכות, שאפריקה צמאה לטכנולוגיות חדשות ועבור ישראל זו בשורה מבטיחה.

רוב התערוכות הן בינלאומיות, מצד המציגים הזרים והמארגנים המקומיים קשורים בדרך זו או אחרת למארגני תערוכות מאירופה ומהמזרח התיכון.

מדהים לראות כמה תערוכות מאורגנות באפריקה על ידי מארגנים רב לאומיים וכן כאלו מטורקיה, הודו ומאיחוד האמירויות.

בגליון זה, נסרוק את התערוכות באפריקה לפי מדינות ונושאים.

המלצתנו, לבדוק היטב את התערוכות ולשקול האם כדאי להפנות מאמץ לכוונן.

קריאה מחכימה

יצחק שלו

עורך