מה אנחנו יודעים על חלקו של המגזר הערבי ביצוא של מדינת ישראל? יש להניח שבסטטיסטיקות הפנימיות שנעשות בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אפשר למצוא על כך נתונים, אבל לא על המספרים אני רוצה לדבר, אלא על השיטה.
4 ישויות פועלות באזורנו: ישראל היהודית ומה שיכול להיחשב כפריפריה שלה, דהיינו, ערביי ישראל, הפלשתינים ורצועת עזה. כולם קשורים ומעורבים אלו בתוך אלו. די אם נציין שהרשות הפלשתינית עומדת במקום הראשון של "יצוא" מוצרים ושרותים של מדינת ישראל.
היכן אפשר לראות ולהתרשם מהשיטה? נכון, בתערוכות בחו"ל. בתערוכות הנערכות באירופה, כמו תערוכת "אנוגה" למזון או תערוכת הממתקים בקלן גרמניה, ניתן לראות יצרנים ערבים מישראל ויצרנים מפלשתין, המציגים ישירות ובזהוי מלא את מוצריהם.
מאידך, בתערוכות המתקיימות בירדן, מצרים ובמיוחד במדינות המפרץ ומדינות מוסלמיות כמו אינדונזיה ומלזיה לא נמצא מציגים ישראלים מזוהים, אלא מציגים מפלסטין אשר מציגים מוצרים של יצרנים ישראלים, כאשר בדרך לתערוכה, הוחלפו תגיות.
כך, סחורה מישראל עוברת ממפעל היצור אל מרכזים לוגיסטים בגדה המערבית או אל אזורי סחר חופשי (שהרי לצורך כך הם הוקמו באישור ישראל במקומות שונים בגדה) ומשם לתערוכות.
אם נחשב את ה"יצוא" הזה לרשות הפלשתינית, נבין גם מדוע הרשות היא יעד גדול כל כך עבור ישראל.
לא כך הדבר כאשר מדובר ביצוא של ממתקים ומוצרי מזון של ערביי ישראל באמצעות תערוכות באותן מדינות שצוינו למעלה. יש אומרים שדוקא הזיהוי הזה הוא יתרון.
לא מכבר, בעקבות כתבה בניוזלטר על ההשתתפות הצפויה של ישראל בתערוכה העולמית אקספו 2020 בדובאי, פנה אלינו יצרן ממתקים גדול מנצרת וביקש שנבדוק אפשרות שהוא יעמיד דוכן בביתן הישראלי עם "ממתקים מנצרת".
ראו בהמשך כתבה על תערוכת ממתקים בדובאי בחודש אוקטובר הקרוב.
קריאה מחכימה
יצחק שלו
עורך